אחת התובנות המרכזיות של גוש המרכז־שמאל בעשור האחרון היא שהדמוקרטיה הישראלית בסכנה. בעלי טורים, מומחים מהאקדמיה, אנשי המכון הישראלי לדמוקרטיה - כולם פסקו בחיל ורעדה כי הימין עושה בדמוקרטיה מעשים מגונים, והיא הדמוקרטיה, ברייה עדינה ושברירית, נאלצה לעמוד במתקפה של בבונים עילגים. אלמלא אותם אבירי לה־מאנשה והכינוסים התקופתיים שלהם למפגן פאניקה מאורגנת בבית סוקולוב על הפגיעה בחופש הביטוי, אוי מה היה קורה.
והנה השבוע, התפרסם ב"ידיעות אחרונות" וב"ניו יורק טיימס", תחת החתימה של רונן ברגמן, תחקיר שינון מגל ואנוכי פירקנו בשעתיים של תוכנית רדיו. תחקיר הבוטים, המבוסס על "מחקר" של שני אנשי שמאל מובהקים (בהזמנת הברית הישראלית, ארגון שמאל שקיבל כסף מקרן טיידס התומכת בארגוני BDS) ובמרכזו הטענה לקיומה של "רשת" מאורגנת של צייצני ימין פיקטיביים. בעקבות תלונה של מפלגת כחול לבן, זימן השופט מלצר, יו"ר ועדת הבחירות, דיון. חקירה באזהרה של המעורבים. כל מי שראה את הדיון צבט את עצמו כדי להאמין שהפארסה הזו, המצחיקה־עצובה, אשכרה מתקיימת.
בדצמבר 2013 צייץ נועם רותם, אחד משני עורכי "המחקר" ומי שהצהיר על עצמו השבוע כי מטרתו למנוע שיח שונא ומפיץ רעל, את הציוץ הנ"ל: "מאזין למיכאל הרסגור מדבר על הרגלי ההיגיינה בחצר המלך לואי ה־14 וחושב על משפחת נתניהו. אותה צחנה".
לואי ה־14, "מלך השמש" ומי שייסד את המונרכיה האבסולוטית, ייסד כנראה גם את הסירחון האבסולוטי. רק פעמיים בחייו נכנס לואי לאמבטיה. אבל הוא היה ממש יסמין פורח באביב לעומת אנרי הרביעי (1610-1553) שנתיניו כינוהו "אנרי המלך הטוב". טוב־טוב אבל מאוד־מאוד מסריח. לאנרי הרביעי היו הרגלי היגיינה שנויים במחלוקת. פילגשו טענה שהוא מריח כמו פגר ואשתו השנייה התעלפה מהצחנה שעלתה מגופו כשפגשה בו לראשונה. על פי הרשומות, המלכה כמעט הטביעה עצמה באמבטיה של בושם רק כדי להצליח לממש את ליל הכלולות.
אכן, במונרכיות המלך מסריח וזה מצחיק ומשעשע, אבל כשדמוקרטיה מתחילה להצחין מריח של בולשביזם סותם פיות, מה אז?
אלמלא העיתון שאתם מחזיקים ביד והרשתות החברתיות, התקשורת היתה משחקת לכם בתודעה ללא הפרעה. הרשתות החברתיות משמרות את הדמוקרטיה. הן מחזירות איזון למציאות שבה מנגנון פקידותי מעורבב עם תקשורת מוטה.
נאמר כך, אם אנשי שמאל מסוימים היו עוברים חקירה על התבטאויות בטוויטר - הייתם מקבלים קונצרט שלם על סוף הדמוקרטיה. לא נתפס שאנשים הועמדו מול שופט ונחקרו רק משום שניצלו את חופש הביטוי. רק כי "מחקר" בלי שום סטנדרט או קביעה מדעית, מחקר פוליטי לחלוטין קבע שהם חלק מקונספירציה.
בעקבות תחקיר הבוטים קיבלתי כמה פניות של ימנים בארון, תופעה שהכרתי אבל לא ידעתי עד כמה היא נפוצה. אחת הפונות כתבה טקסט מאיר עיניים וראוי לעיון. שמה שמור אצלי, הנה הדברים:
"חשבון הטוויטר שלי פעל בעצימות נמוכה, ובאורח פלא, משהוכרזו הבחירות, המעורבות שלי ברשת האמירה לגבהים חדשים. אין תמונה, אין פרטים מזהים, ואני מתהדרת בכינוי סתמי למדי. אני אוהבת בעקביות ציוצים מימין ואף מרהיבה עוז ומפגינה תמיכה נלהבת בבנימין נתניהו. בקיצור, עפ"י כל קריטריון מחקר של 'הברית הישראלית', אני 'בוט למען הליכוד'.
"מלכתחילה בחרתי, מרצוני החופשי, להתחבא מאחורי ישות טוויטר שאין לה חיים מלבד פעילות פוליטית ברשת, כך ש'החשיפה' הבזויה של 'ידיעות אחרונות' לא גורמת לי לחזור בי מהחלטה שהתקבלה מתוך שיקול דעת ומחשבה תחילה. אני לא צריכה, לא רוצה, ובעצם מסרבת בתוקף להזדהות בשמי כדי להוכיח שאני אדם ממשי, בעל אוטונומיה מחשבתית ויכולת תבונית אנושית.
ז'אן פייר לאו בסרט "מותו של לואי ה־14", 2016
"עם זאת, אני הראשונה להכיר בגודל החשיפה של 'ידיעות'. על מניעי עורכי התחקיר לא אתעכב אלא על הכשל הלוגי החמור שמונח בבסיס המסקנות. כשל המיוחס גם לקוראים.
"מה נחשף פה בעצם? שיש עשרות (אולי יותר ממאה) חשבונות של תומכי ימין שבוחרים לא להזדהות בשמם. זו בהחלט תופעה, אלא שבמקום לנסות להבין את התופעה, נורתה תשובה פבלובית, אולי מניפולטיבית, כי הרי לא ייתכן שבין תומכי נתניהו יש אנשים שיש להם דעה. אנשים שמסוגלים לנסח באופן רהוט יותר או פחות את דעתם וחשוב להם להביע אותה. זה מעל ומעבר ליכולת הנבערים מדעת הנעים כעדר מובל, חייב להיות לזה הסבר אחר.
"אף שברצוני להישאר אנונימית, אציין שאני מרצה במוסד אקדמי ושבעברי הייתי שמאלנית. אני מכירה היטב את האליטה האינטלקטואלית מטעם עצמה, ויודעת מה יהיה מחירה של הזדהות פוליטית עם דרכו של הליכוד, שלא לדבר על אהדה לנתניהו, רחמנא ליצלן".
בזכות מעצבי התודעה בתקשורת ובאקדמיה, נערמו עוד ועוד חישוקים על ספירלת השתיקה. אותה ספירלה היא תיאוריה בחקר התקשורת, שלפיה אמצעי התקשורת יכולים להשפיע משמעותית על דעת הקהל בכך שהם יוצרים אשליה של דעה רווחת, אשר נתפסת בעיני הציבור כדעה המקובלת וכדעת הרוב.
ספירלת השתיקה גורמת לאדם הבודד לחוש שדעתו בעמדת מיעוט, ולהצניע אותה. באופן זה נוצר אפקט דומינו המביא בסופו של דבר לשינוי במציאות עצמה.
במקרה של הימין לא מדובר בדעה לא רווחת, אלא בדעה לא לגיטימית, שמטילה קלון כבד על האדם שמחזיק בה. יש בה כדי להטיל ספק ברמת האינטליגנציה שלו, לפקפק בתכונות האישיות שלו, ולערער על אמות המידה המוסריות שלו. ובמילים פשוטות, כל בר־דעת שרואה את עצמו כאדם אינטליגנטי, מוסרי ונאור, לא ימהר להניח את ראשו על גיליוטינה שתהפוך אותו לבור, חשוך, משיחי, גזען, פשיסט, חסר מוסר ואנטי־דמוקרטי.
ברגמן וטוויזר, היה לכם ביד חומר גלם נפלא שיכול היה לשמש למחקר סוציולוגי רציני ומכובד, אבל בחרתם לעשות בו שימוש ציני ודמגוגי. חבל, כי הבוטים הם תוצר של השיטה - של הצורך למרוד, להתריס ולהתבטא כנגד כוחות דכאניים רבי עוצמה והשפעה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו