באחת מהתבטאויותיו הראשונות כראש הממשלה הפלשתיני, ציין מוחמד א־שתייה כי מדינות נוספות, ובראשן רוסיה, תתמוכנה בהתנגדות הפלשתינית ל"עסקת המאה" של ממשל טראמפ. לא בכדי טרח א־שתייה להזכיר קודם כל את רוסיה.
במהלך השנים שבה רוסיה והביעה עניין במעורבות בהסדרה בסכסוך הישראלי־פלשתיני מתוך שיקולים אזוריים וגלובליים, ובהם רצונה לשוב למעמד של מעצמה. זו הסיבה ששר החוץ הרוסי לברוב העלה שוב לאחרונה את רעיון השיחות בין ישראל לפלשתינים במוסקבה. במשך השנים הציעה מוסקבה לא אחת לקדם הסדר באמצעות ועידה במוסקבה, אך ישראל העדיפה להותיר את הובלת התהליך בידי ארה"ב. העניין הרוסי הנוכחי בסכסוך משקף את חתירתה של מוסקבה להתבסס במזרח התיכון כמתווכת, מתוך ראייה של "משחק סכום אפס" מול האמריקנים, ועל רקע תפיסת היחלשות מעמדה של ארה"ב ברחוב הערבי. פעילות זו היא בחזקת רווח בטוח מבחינת רוסיה: עלותה, בכל מובן, היא אפסית, והתגמולים הצפויים ממנה לקידום מעמדה של רוסיה בעולם הערבי והמוסלמי ברורים לקרמלין.
שאיפתה של רוסיה להשיג מעמד של מתווכת בינלאומית באה לידי ביטוי ביוזמות ובאמירות שנועדו לסמן אותה כגורם חיוני לכל תהליך הסדרי. הדבר מופיע בקביעות במקביל או מייד לאחר פרסום יוזמות אמריקניות. ב־2017, למשל, עם התקדמות הדיונים על העברת השגרירות האמריקנית לירושלים, הצהירה רוסיה על רצונה, כחברה בקוורטט, לקדם הסכם. כמו כן, הפתיעה רוסיה בהצהרה כי היא מכירה בירושלים המערבית כבירה הרשמית של ישראל, ללא התניה בהקמת מדינה פלשתינית שבירתה במזרח ירושלים. נלוותה לכך התמיכה במו"מ ישיר והבעת עניין בסיוע בהשגת הסכם. ההכרזה הדגישה את חברותה של רוסיה במועדון המדינות המובילות את הנושא מעצם חברותה בקוורטט ובמועצת הביטחון. גם לברוב, ששב והתבטא נגד "עסקת המאה", הדגיש את מחויבות רוסיה לפתרון לפי החלטות האו"ם ויוזמת השלום הערבית.
בחודשים האחרונים, עם התרבות הפרסומים על "עסקת המאה" האמריקנית, פועלת מוסקבה ביתר שאת לקדם פיוס פנים־פלשתיני, בין היתר באמצעות ריבוי זימונים של הפלגים הפלשתיניים לשיחות במוסקבה. החמאס ממילא מוקצה בעיני מתווכות כגון ארה"ב והאיחוד האירופי ברמה זו או אחרת, ורוסיה מעוניינת לאותת כי היא מנהלת דיאלוג הן עם הרשות הפלשתינית והן עם השלטון בעזה.
בחודש שעבר, למשל, קיבלו נציגי חמאס הזדמנות להציג במוסקבה תוכנית חלופית לפתרון הסכסוך, שבין עקרונותיה התנגדות ל"עסקת המאה" ודחייה של כל נורמליזציה עם ישראל. אף שעקרונות אלו אינם רלוונטיים למו"מ עם ישראל, העלאתם ברוסיה מחזקת את הנרטיב שמוסקבה מובילה כמתווכת היחידה הפועלת תוך דיאלוג עם כלל הפלגים הפלשתיניים, ובייחוד כשהפלגים השונים מאוחדים בהתנגדותם ל"עסקת המאה".
על ארה"ב וישראל להניח, מניסיון העבר, כי ככל שיתקרב מועד הצגת "עסקת המאה" - יתרחשו שני תהליכים. ראשית, סביר כי התעלמות מרוסיה תגרור ניסיון רוסי לגייס לובי ערבי ובינלאומי נגד הצעת ארה"ב. בנוסף, תקדם רוסיה חלופות לפתרון הסכסוך, שהפלשתינים יוכלו לראות בהן בסיס למו"מ, כגון הוועידה במוסקבה, מסלול הקוורטט או פלטפורמה אחרת שתשלב את רוסיה כחברה ב"מועדון" בינלאומי.
במצב כזה עולה סבירותו של תרחיש שבו ישראל, ולא הפלשתינים, תוצג כסרבנית לקידום הסדר, בפרט לאור העובדה שתוכנית כמו זו שהציג חמאס במוסקבה חסרת כל היתכנות מבחינת ישראל. ככל הנראה, לו ניתן היה לכונן מסגרת בינלאומית להסדר, שתכלול את רוסיה, כמו הקוורטט, סביר שקידומה היה מצליח. זאת, בין היתר, כיוון שלרוסיה כרגע מנופים הולכים וגדלים מול הרחוב הערבי, והיא תרצה מאוד להשתתף ב"מועדון" בינלאומי מכובד.
מיקי אהרונסון, לשעבר ראש חטיבת מדיניות חוץ במועצה לביטחון לאומי,היא חוקרת במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון (JISS)
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
