לכל אחד משני זרמי המהפכה הצרפתית היה מקום קבוע באולם האסיפה הלאומית: בצד הימני ישבו הג'ירונדינים שביקשו להאט את המהפכה, ומשמאל ישבו היעקובינים הממהרים. מאז מתנסח הדיון הפוליטי בעולם כולו במונחי ימין ושמאל, אף שבסוגיות רבות קשה להיצמד לחלוקה הדו־קוטבית.
ההוגה השמרני דינש ד'סוּזה ממקם למשל את הפשיזם דווקא בשמאל, משום שכבוד הפרט וחירותו מודגשים במפלגות הימין, בעוד השמאל מקדש את זכויות הכלל ואת מעמד המדינה כנציגתו. עמדות השוליים הקיצוניים בשני הצדדים - שלרוב מסכימים על המטרה (שליטה גלובלית) ועל האמצעים (אלימות) - מקשות על החלוקה המקובלת. לצורך העניין, נתמקד בהבדל שבין הימין השמרני לשמאל הסוציאליסטי.
בישראל עמד תמיד הנושא הביטחוני במרכז הדיון הציבורי. הסכנות הקיומיות דחקו כל סוגיה שאינה קשורה לצבא וליחסי חוץ. "שמאלן" הוא מי שמחזיק בעמדות יוניות ומאמין בוויתורים ובנסיגות למען השלום. מרכזיות הביטחון בשיח הפוליטי שלנו הקשתה אפוא על תיוג מובחן. רפאל איתן, למשל, נתפס כימני מפאת היותו נץ ביטחוני, וזאת על אף נטיותיו הסוציאליסטיות. מנגד, נחשב אמנון רובינשטיין לשמאלי בהיותו יונה פוליטית, למרות העובדה שמבחינה כלכלית הוא צידד לא אחת בערכי השוק החופשי.
הודות להצלחה של המדיניות הביטחונית בעשור האחרון, חזרה הכלכלה למוקד השיח. השאלות הבוערות כיום מתייחסות להגבלת כוחם של ועדי העובדים או לעתידם של אוצרות הגז הישראלי, למשל. הימין והשמאל מציגים תשובות הפוכות לשאלות אלה, והמחלוקת הפוליטית אינה מוגבלת לסוגיית פינוי יישובים או למלחמה בטרור.
לאור שפע העניינים שבמחלוקת המתחדשת, לא קל לתמצת את ההבדל בין שמאל לימין לסדרת עקרונות מובהקים, אבל אפשר להצביע על הבדל אחד בסיסי.
השמאל מעמיד לפניו חזון ומתאמץ לכפות את תפיסתו על המציאות. הוא שואף למחוק אי־שוויון באמצעות מיסוי או הפקעות, אך כשאי־השוויון מתעקש להתקיים כמו בכל חברה גדולה, וכשניסיונות השמאל למיגור פערים גורמים דווקא לצמצום הכלכלה עקב הנזק שנגרם ליוזמה הפרטית, השמאל זועם על המציאות. לעולם לא יודה בפגם שבהנחת היסוד.
כנגד התפיסה הזאת, מבסס הימין את תוכניותיו על המציאות, ומקצה לחזון חברתי־כלכלי מקום עניו יותר של מצפן, ולא של הוראות הפעלה מחייבות.
דבר דומה מאפיין תוכניות שלום למיניהן. השמאל חולם על עתיד של אחווה בין העמים ומנחית את האידיאל מלמעלה, גם כשהמציאות אינה בשלה לכך. התוצאה היא שהפציפיזם השמאלי הביא על האנושות בכלל ועל ישראל בפרט את המלחמות הנוראיות ביותר.
התעקשות השמאל להיאחז באידיאל שהמציאות דוחה פעם אחר פעם, נובעת מתפיסתו העצמית של המרקסיזם כאמת מדעית, ולא כחלופה אידיאולוגית מבין כמה. בעיני הוגיו, פוליטיקה דומה למדע: מי שלא מקבל את אמיתותיה הוא כופר, אויב או טיפש. זו הסיבה שדוברי שמאל ומנהיגיו נוהגים להתייחס בבוז ובהתנשאות כלפי מי שאינם שותפים לגישתם. הימין, לעומת זאת, רואה בפוליטיקה גישוש במציאות מורכבת, מתוך הכרה באילוצים ובמגבלות. במקום הגשמה מיידית של "שלום עכשיו" או שוויון מדומיין, הוא חותר לשיפור איטי ושקול במצב, כפי שרצו הג'ירונדינים בצרפת.
ד"ר גוסטבו פרדניק פרסם 20 ספרים בתחום הרעיונות הפוליטיים
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
