באחת הפרסומות המבריקות לרולס רויס הסלוגן היה: "במהירות 60 מייל בשעה, הרעש היחיד שתשמע ברולס רויס החדשה שלך, יפציע מהשעון החשמלי". מספרים כשהמהנדס הראשי של רולס רויס צפה בפרסומת, הוא הניד ראשו בצער ואמר "הגיע הזמן שנעשה משהו עם השעון הארור". אנגלים.
מה שאי אפשר לומר עלינו. השקט היחסי שבו התנהלו הבחירות עד השבוע שעבר היה צריך להדאיג אותנו. אנחנו לא רולס רויס ובטח לא אנגלים. כך שגם אם תכננתם על בחירות בסגנון מנומנם, משהו רגוע ופסטורלי לאזור אפריל, זה לא עובד.
יש לנו הפרעת קשב עם רעש סילוני. מתחילים בתעלומת הטלפון פרוץ של בני גנץ, עוברים לעלילת הדם בצוללות, ממשיכים בראיון משולש שנראה כמו אודישן לתפקיד ראש הממשלה בטלנובלה. ובעוד הדברים נכתבים, עד המדינה בפרשת 3000 מיקי גנור חוזר מעדותו ונעצר.
וזה רק חצי שבוע. עולמנו הדיגיטלי בזמן בחירות מידרדר עד לרמת לפריק שואו. עוד לא הגענו לרמת חומרה של בחירות שדגל שחור של גועל מתנוסס מעליהן - אבל היי, יש עוד שבועיים וחצי, בינתיים נסתפק בתהומות שפה, גסות רוח, מוסר כפול וכמובן השלאגר הקבוע, הטיה תקשורתית בוטה.
הפרופסור האוסטרי קונרד לורנץ זכה בפרס נובל בפיוזיולוגיה על גילוי תופעת ההחתמה בבעלי חיים (הוא גם היה נאצי חובב והצטרף לוורמאכט אבל תכף יקבל את עונשו). לורנץ חי בחווה מבודדת בכאוס מוחלט, מוקף זוחלים, דגים, עופות ויונקים.
יום אחד יצא לורנץ לטיול בין ערביים עם העורב המאולף שלו. בכיס מכנסיו החזיק הפרופסור פיסות בשר נא, ומדי כמה רגעים עצר, שרק לעורב והעניק לו חתיכה. כעבור שעת הליכה חש לורנץ שהוא צריך להתפנות, עצר, שלף, וצמרמורת הנאה חלפה בגבו כשרוקן את מימיו.
אלא שאז הבחין העורב בנעשה, ושוב, מתוך הרגל הסתער בצלילה חדה על הטרף. לורנץ האומלל שאג מכאב וקיפץ בניסיון נואש להשתחרר מאחיזת המקור. העורב העקשן לא הבין מה פשר סירובו של ידידו האנושי, נעץ את טפריו בבטנו של לורנץ וכמו סבא אליעזר ניסה למשוך את הגזר. העורב ניסה לתלוש, לחלוץ, לפקוק, לתלוש, את פיסת הבשר שלורנץ חשב בצדק כרכושו הפרטי. לבסוף, חזר הכוח לבסיס. אל תחפשו סיפור דומה אצל קרילוב או איזיפוס.
זה הנמשל למתרחש השבוע. מפלגת כחול לבן נלחצה מסיפור הטלפון הפרוץ והירידה המסתמנת בסקרים, נקלעה לפאניקה ועטה על הפתרון הנדוש בסביבה: הכאה בנתניהו במאתיים קמ"ש.
אלא שלא תמיד פיסת בשר עובדת. מועמדים לכנסת האשימו, בהוראת דף קמפיין, את נתניהו בקבלת כסף בפרשת הצוללות ובפגיעה בביטחון המדינה, אבל לא היו מסוגלים להגיד את שם החברה שבה השקיע. מתעסקים בדיני נפשות, אבל לא טורחים אפילו על גרסה קוהרנטית.
קרי ראסל וביל הק מתוך הסדרה "האמריקאים" (2013)
לכבוד פורים, חג האינטריגות הגיאופוליטיות, השכרות והזימה הפרסית, ולכבוד סמארטפונים שנפרצים על ידי איראנים, קרי פרסים, נזכרתי בסיפור ריגול מפעים. הרי עסקי הביון מלווים אותנו משחר ימי הציביליזציה, רק הטכנולוגיה משתנה. לא ברור מי קדם למי - המרגלים לרחב או רחב למרגלים.
בתחילת שנות ה־2000, האס.וי.אר, שירות הריגול הרוסי, היורש המודרני של הקג"ב, שתל רשת מרגלים בארה"ב ובריטניה. בניגוד לעבר המפואר של חבורת קיימברידג' הנודעת, הפעם הרוסים לא פגעו ושלחו חבורת חובבנים שהאף.בי.אי לא התקשה לאתר.
הסוכנים הרוסים, מצוידים בשמות אוויליים ומופרכים, הוצבו כמומחי רשתות מחשבים באוניברסיטאות בלונדון, ניו יורק ו־MIT. למרבה הצער, מומחי המחשבים לא היו כל כך מומחים, והעבירו נתונים ממחשב למחשב דרך רשת אלחוטית לא מאובטחת ולא מוצפנת.
זו היתה רק המנה הראשונה; תוכנות הריגול גרמו לתקלות חוזרות שהשביתו את המחשבים הניידים. צוות העילית המהולל לא הצליח לתקן את המחשבים ונאלצו לשלוח אותם למוסקבה לפתרון בעיות. כשהאף.בי.אי החל לחשוד בחבורה, התגלה שהם לא ממש התאבדו על סיפור הכיסוי האותנטי וסיפקו כתובות מגורים כמו "99 Fake Street".
כשהסוכנים המערביים פשטו על הדירות התגלה עוד אחד מההישגים המופלאים של הצוות הרוסי: בחירת סיסמאות הכניסה למחשבים. הניידים של הקבוצה היו מוגנים על ידי סיסמאות אקראיות בנות 27 תווים, וזה אחלה - לכו תנחשו צירופי אותיות ומספרים באורך שכזה. אולם למרבה הצער, גם לא קל לזכור את הצירוף המורכב. הפתרון שהמושתלים הרוסים בחרו מוכר לי מאמא שלי: הם כתבו את הסיסמה על פתק והדביקו למסך המחשב.
האינפלציה בגנרלים במרחב הציבורי שלנו מעלה את המחשבה על הפער שבין הדרגות והמדים לאנשים הלובשים אותם.
מה הופך מצביא למצביא טוב? וקצין לקצין טוב? האם קונפורמיזם, בינוניות והתקדמות באמצעות קשרים אישיים או דווקא נועזות מחשבתית, יצירתיות ומקוריות? הרי וינגייט לא היה עובר היום את הקב"ן. והגנרל פטון? הוא היה מגורש מהצבא האמריקני.
הגנרל הגרמני, הברון קורט פון האמרסטיינר, שהיה רמטכ"ל הצבא הגרמני בטרם עליית הנאצים ומתנגד נועז לשלטונו של אדולף היטלר - העלה תזה מעניינת וחילק את הגנרלים לקטגוריות.
על פי האמרסטיינר, קצינים מתחלקים לארבעה סוגים: חכמים, חרוצים, טיפשים ועצלנים. התכונות כמובן מצטלבות. החכמים והחרוצים הם המתאימים ביותר לעבודת מטה בכירה. תכנון, ניהול אסטרטגי וכיו"ב. הטיפשים והעצלנים מתאימים לפעילות שוטפת. החכמים העצלנים מוכשרים לפיקוד הבכיר בשטח, בזכות הבהירות האינטלקטואלית שלהם עם השלווה של עצלנותם הטבעית - שילוב טוב למצביא שצריך לקבל החלטות קשות בקור רוח. אבל אין דבר מסוכן יותר, אמר הגנרל האמרסטיינר, מקצין טיפש וחרוץ - אסור לתת לו שום אחריות, משום שהוא תמיד יגרום לנזק.
ההשוואות על אחריותכם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו