כדור נגד בחילה: על מה חולם אבו מאזן?

אם אתם נמנים עם המיעוט שמאמין שהרשות הפלשתינית, ובראשה אבו מאזן והנהגת פת"ח, עדיין שואפת לפתרון של שתי מדינות לשני עמים, כנראה טרם ראיתם את צבר ההוכחות המרשים, המראה שההנהגה הפלשתינית, גם זו המתוארת בתקשורת כ"מתונה", לא ויתרה על החלום של פלשתין מהים עד הנהר. 

אני פונה לאלו שכן מבינים זאת ויודעים שמדינה פלשתינית היא לדעת רוב הפלשתינים רק בסיס להמשך העוינות עד שישראל תחדל מלהתקיים. איתכם אני רוצה לעשות תרגיל מחשבתי ולנתח מהן השאיפות של אבו מאזן בטווח הקרוב.

העשור האחרון, ובעיקר השנתיים האחרונות, היו קשות עבור אבו מאזן והרשות. להבדיל מהעשור שקדם לו - שבו הפכו הפלשתינים את שאיפתם למדינה לקונצנזוס בינלאומי והשיגו ויתור אחר ויתור מממשלות ישראליות חלשות מדינית - מאז עלה נתניהו לשלטון הם נתקלו בקיר ברזל בכל מה שנוגע לדרישותיהם. 

זה לא היה מובן מאליו, בזמן שבארה"ב שלט ממשל לא אוהד בלשון המעטה. אובאמה וקלינטון, ולאחר מכן אובאמה וקרי, עשו כמיטב יכולתם לסחוט מנתניהו ויתורים.

נתניהו הצליח, בעזרת טקטיקה מרשימה, להדוף את הלחץ. אמנם יש חברים מימין שלא מרוצים מקצב הבנייה או מאמירות מסוימות שנאמרו (נאום בר אילן ב־2009), אך בראייה כוללת אפשר לראות שישראל העמידה תנאי בל יעבור של הכרה במדינה יהודית (שמשמעותו ביטול דרישת השיבה הפלשתינית), וכן תנאים אחרים (פירוז וכו'), אשר עיקרו את היוזמות האמריקניות והאירופיות המסוכנות.

ב־2017 נכנס טראמפ לבית הלבן, ובשיתוף פעולה מרשים עם נתניהו עושה צעד אחר צעד לפַחֵת את מעמד הרשות הפלשתינית. רק בשבוע האחרון התבשרנו על שינוי מהותי בהגדרת מחלקת המדינה לשטחי שומרון, יהודה ורמת הגולן, והם לא יוגדרו מעתה כ"שטחים כבושים" (Occupied Territories).

העברת השגרירות לירושלים, סגירת הקונסוליה בירושלים שהיתה מעין הכרה במדינה פלשתינית, סגירת המשלחת הפלשתינית בוושינגטון, קיצוץ התמיכה הכספית לרשות - כל אלו הם צעדים שקיצצו את כנפיה השמוטות ממילא של הרשות הפלשתינית.

מחמוד עבאס יושב במוקטעה ומתפוצץ מכעס. כל הישג מדיני של נתניהו מול מדינות ערב - כמו הביקור ההיסטורי בעומאן, הישיבה לצד מדינות ערב בוועידת ורשה, שיתוף הפעולה בין נתניהו לא־סיסי, שינוי הטון הסעודי ועוד - גורם לו צרבת קשה וייאוש.

ולפתע קמה לו תקווה בדמות רשימת הגנרלים של כחול לבן. ראשית, הוא חושב, רובם מעולם לא עסקו במשא ומתן מדיני. שנית, ההתבטאויות שלהם בעבר הצביעו על כך שהם דוגלים בהיפרדות - שם תחליפי להתנתקות. להבדיל מעזה הקטנה, התנתקות בשומרון ויהודה תביא בהכרח למדינה פלשתינית. יתרה מזו, פינוי עשרות אלפי יהודים ייצור קרע עמוק בחברה הישראלית. מבחינתו של אבו מאזן לא יכולה להיות תקווה ורודה יותר. 

עבאס יודע שחלק גדול מהנזק שנגרם לו בשנתיים האחרונות נובע ממערכת היחסים יוצאת הדופן שנתניהו יצר עם טראמפ, ובמידה פחותה יותר - אך עדיין משמעותית - עם פוטין.

לגביו, עלייתו של גנץ לשלטון תביא באחת לביטול אותו קשר אינטימי, ובתפר שייווצר תוכל הרשות הפלשתינית לנעוץ שוב את מלתעותיה הדיפלומטיות ולהחזיר את הגלגל לאחור, ואף יותר מכך.

העולה מהניתוח הזה הוא שהרשות הפלשתינית מעוניינת מאוד שנתניהו יירד מהשלטון ויוחלף בחבורה חדשה חסרת ניסיון. זה חלומו הגדול של אבו מאזן. נחזור לרישא: אם אתם משוכנעים כבר שחלומו של אבו מאזן הוא הסיוט שלנו, הרי גם אם בנימין נתניהו אינו כוס התה שלכם, עשו חושבים, נתחו את המצב לאשורו, בלעו כדור נגד בחילה אם צריך - אבל מנעו מאבו מאזן להגשים את חלומו, אחרת אולי נזדקק לתרופות חזקות יותר.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו