פעם היה לנו "ישראבלוף", אבל כיוון שאיננו אנוכיים, החלטנו לשתף גם את קטאר בפטנטים שלנו. זוכרים את "הבנת את זה, ברוך?" של הגששים? אז מעכשיו יקבלו פקידי חמאס את שכרם בצורת תמורה לעבודות דחק שהם לא יעבדו. כדי לא להעביר, ישירות, שכר למנגנון חמאס במזוודות - מה שמביך את חמאס ולא בדיוק מחמיא לממשלת ישראל - הם יקבלו עכשיו את שכרם מקטאר תמורת חשבוניות שבהן יירשם שהם "כאילו" עבדו בעבודות דחק.
מי שמאשים את כל העולם ואשתו, מגנץ ועד ליברמן, ב"שמאלנות" רחמנא ליצלן, נותן יד לפתרונות עקומים ופתטיים, שאינם מבטיחים את ביטחון ישראל, ומעמיד את כולנו כשוטי הכפר. מי שפוגע פגיעה אנושה בהעברת הכספים המגיעים לרשות הפלשתינית, המקיימת איתנו תיאום ביטחוני חיוני, והמאפשר העברת כספים לארגון טרור שהפגיעה בישראל היא מטרתו המוצהרת, יתקשה להתבונן בראי.
הגירעון של כחלון. רק זה היה חסר לו. דווקא עכשיו, כשהוא נאבק בכל כוחו על הסיכוי לעבור את אחוז החסימה האכזר, מודיע משרדו על גירעון מצטבר של 15 מיליארד שקלים. זהו נתון רע, העולה באופן משמעותי על המדיניות המוצהרת, ואשר יחייב, לאחר הבחירות, מדיניות של כיווץ, או דרך העלאת מסים או על ידי צמצום שירותים. כאשר בועת ה"יש לי" של שר האוצר מתנפצת, הוא עובר לנושאים אחרים, והוא מצוטט כמי שאומר למקורביו כי אם יעבור את אחוז החסימה ואם יכהן בממשלה הבאה, כבר לא יגן על בית המשפט. כעסו נובע מכך שנמנע ממנו לפתוח את שוק המזון ליבוא ולהוזיל, על ידי כך, מחירים ערב הבחירות.
משה כחלון כשל כשר אוצר, אך במקרים מסוימים הוא אכן היה הילד ההולנדי שאצבעו בסכר מנעה שיטפון גדול יותר כנגד המערכת המשפטית. אם אכן אמר את הדברים הללו, גם אם אין תופסים אדם בשעת צערו, הוא מנפץ את נקודת האור האחרונה שנותרה מתקופת שירותו.
האצבע בסכר שמנעה שיטפון גדול יותר. כחלון // צילום: דוד ועקנין
כחול לבן מתכווצת. זה התחיל עם נוסחה: הציבור איננו אוסף של חכמים. תציע לו שלושה רמטכ"לים, תקים מפלגה בצבע הדגל, תשתמש בסיסמה הפסבדו־פטריוטית שהשתמשו בה גדולים ורעים לפניך (גרמניה בראש, אמריקה בראש, ישראל בראש), ותיזהר מלומר משהו מחייב. אל תיכנס לפרטים, אל תאמר איך תטפל בבעיות. רק תאמר שאתה תטפל בהן, תוך שאתה קובע קביעה "מקצועית" שאין שמאל ואין ימין.
אלא שבעיית גנץ וכחול לבן היא שמערכת הבחירות ארוכה מדי. זו לא בריטניה עם 21 היום שלה, אלא ישראל עם מאה ימים, ובמאה ימים עולות שאלות רבות מדי ושמועות הזויות. כשאין לך שום דבר אמיתי לומר בשום תחום, ואתה מוביל בכל הסקרים, אתה מסתכן בכך שמישהו ישאל אותך מהו באמת הפתרון המדיני שלך ומהו הפתרון הביטחוני שלך, ואיך תגשר בין אנשים בעלי תפיסות מנוגדות כל כך בתוך רשימת מועמדיך לכנסת. אם יש דבר אחד שגנץ ועמיתיו רוצים בו באמת, הוא בחירות היום.
קטלני על חשבון מי? נפתלי בנט מבטיח בראיונותיו כי אם יהיה שר ביטחון יחזיר את צה"ל להיות מנצח וקטלני, "מתקפה שאין בה נפגעים לאויב היא פייק מתקפה", הוא אומר. אלא שאמירה זאת היא מעין שיבוט של דברי ליברמן, שהבטיח לסלק את הנייה בתוך 48 שעות, וכשהגיע למשרד הביטחון למד את עובדות החיים. הנחמה היחידה מול הסיכוי שבנסיבות מסוימות תקום ממשלה שתציב את בנט בתפקיד הזה, היא שיש במערכת אנשים נבונים ומנוסים ממנו, שיסבירו לו כי כמה מן המבצעים המוצלחים ביותר של ישראל נעשו בעזרת התחכום של צה"ל ולא בשל "קטלניותו", וכי גם אם נפגעים במקרי עימות הם תוצאה הכרחית, לא היקף הנפגעים קובע את הצלחת הפעולה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו