נשים בכנסת: הדרך עוד ארוכה

במאה השנים האחרונות גדל ייצוג הנשים בפוליטיקה ברחבי העולם באופן משמעותי. ב־1907 פינלנד היתה למדינה הראשונה שבחרה חברת פרלמנט. כיום בחלק מהמדינות כמחצית מחברי הפרלמנט הן נשים. עם זאת, גם אם אפשר להצביע על שיפור ניכר בייצוג נשים בבתי מחוקקים, במרבית המדינות הדמוקרטיות שיעורן בפוליטיקה נמוך עדיין בהרבה משיעורן באוכלוסייה. 

בישראל עמד שיעור הנשים מקרב חברי הכנסת בשלוש מערכות הבחירות הראשונות (1949-1955) על כ־10 אחוזים. לאחר מכן, במשך ארבעה עשורים - עד שנת 1999 - חלה ירידה במספר הנשים שנבחרו, והוא נע בין שפל של 7 (1988) לשיא של 11 (1992). מאז 1999 חל גידול ניכר במספר חברות הכנסת. בחירות 2015 הביאו עימן שיא של 29 נשים, שאף גדל במהלך כהונת הכנסת ל־35. בכל זאת, מדובר בנתון הרחוק משיעורן באוכלוסייה, שלא לדבר על כך שבמאה ה־21 עדיין קיימות מפלגות בישראל המדירות נשים משורותיהן כחלק מתפיסת עולמן. בכל רשימות הכנסת ה־20 יוצגו נשים, זולת באלה של הסיעות החרדיות. 

אולם מעבר למספרים, מה מעדיפות לעשות חברות הכנסת במהלך כהונתן, והאם הן נוטות לקדם אינטרסים של נשים? מחקר שבחן את הסוגיה בכנסות ה־17 וה־18 מצא שח"כיות עסקו יותר מח"כים בנושאים הנחשבים נשיים - סוגיות משפחה, ילדים ונשים - הן בהצעות החוק הפרטיות שהגישו והן בשאילתות שהעלו. ניכר כי בנושאים הללו נשתמרה בכנסת תפיסה פטריארכלית למדי, שלפיה נשים הן האחראיות העיקריות לתחזוקת הבית, לגידול הילדים ולטיפול במשפחה. העובדה שדווקא ח"כיות - ולא ח"כים - עסקו בנושאים אלה, מרמזת שאף אחד אחר לא יעשה זאת במקומן. 

בחינת דפוסי החברוּת בוועדות הכנסת הקבועות משרטטת תמונה דומה: שיעור גבוה יותר של נשים אפיין את הוועדות ה"נשיות" (מעמד האישה, חינוך, עבודה ורווחה, עלייה וקליטה), בזמן ששיעור גבוה יותר של גברים הרכיב את הוועדות ה"גבריות" לכאורה, הנתפסות לרוב גם כחשובות והיוקרתיות יותר (חוץ וביטחון, חוקה, חוק ומשפט, כספים וכלכלה). בכנסת הנוכחית רק שתי ח"כיות עמדו בראשות ועדות קבועות (קידום מעמד האישה וביקורת המדינה), ומספרן בממשלה היה זעום ביותר - ארבע שרות בלבד.

עם זאת, חברות הכנסת לא הגבילו את עצמן לסוגיות "נשיות" בלבד. להפך, הן בחרו להשקיע את זמנן ומשאביהן המוגבלים גם בעיסוק בנושאים פיסקליים, הגישו שאילתות בענייני ביטחון, תחבורה ותעשייה והיו חברות בוועדות לא "נשיות" דוגמת ועדת החוץ והביטחון וועדת הכספים. במילים אחרות, הן סירבו להיות מוסללות לעיסוק בלעדי בסוגיות הנתפסות כמתאימות לנשים. 

העובדה שחברות הכנסת הן המובילות את הדאגה לקידום מצבן ומעמדן של נשים ומשמשות שופר לקולן, היא צידוק מוסרי ראשון במעלה להגדלת ייצוגן הפרלמנטרי. הדבר נכון במיוחד בעידן שבו נשים עדיין מופלות מבחינה תעסוקתית, מודרות לא אחת מהמרחב הציבורי, מוטרדות מינית ואף סובלות, לצערנו, מרוב גילויי האלימות בתוך המשפחה ומחוצה לה. נכון להיום, מנבאים הסקרים שבכנסת הבאה יהיו מעט פחות נשים מאשר בכנסת היוצאת. בהתבסס על הנתונים, נותר לקוות שקידום השוויון מגדרי, זכויות הנשים ומיגור האלימות המגדרית בחברה הישראלית - לא ייפגע. 

ד"ר חן פרידברג היא מרצה בכירה באוניברסיטת אריאל ועמיתת מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו