לא מאמין להם

שלשום הוחלט במשטרת ישראל לתגבר את האבטחה סביב פרקליט המדינה שי ניצן ופרקליטת מיסוי וכלכלה ליאת בן־ארי, תוך שימת דגש על "אמצעים טכנולוגיים חדישים". זאת, בעקבות הביקורת שמתח רה"מ על התנהלותם. תנוח דעתכם. איש לא מאיים על חייהם. אבל החיפזון בהחלטת המשטרה לא מגיע משום מקום. ובמקום מערך אבטחה משטרתית וטכנולוגית, ראוי לשאול מדוע גם אחרי החלטת היועמ"ש, יותר ממחצית תושביה היהודים של המדינה לא שינו את דעתם בעניין, ויש אומרים שהתמיכה ברה"מ אף התחזקה?

 כיצד קורה שבמדינה מתוקנת, יותר ממחצית תושביה מביעים אי אמון במערכת שאמורה להיות אמונה על צדק והגינות? כיצד זה מעמדה של מערכת במשפט כה נמוך בעיני הציבור? את התשובה ניתן למצוא אצל שי ניצן עצמו. כבוגר "נתיב מאיר" הוא מכיר את הפסוק "לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּבֵיתְךָ אֵיפָה וְאֵיפָה גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה" (דברים כה, יד), שפירושו המעשי להימנע מאפליה בעשיית הדין. אכיפה בררנית של החוק חמורה מעבירה על החוק עצמו. לומדים זאת ממקור נוסף: "אֶבֶן וָאֶבֶן אֵיפָה וְאֵיפָה - תּוֹעֲבַת ה' גַּם שְׁנֵיהֶם" (משלי כ, י). ניצן אמור לדעת, לפחות משנותיו הרבות במערכת המשפט, שאם ציבור כה רב מרגיש שרה"מ נרדף, פשוטו כמשמעו, חזקה עליו לפשפש במעשיו. תחת זאת הוא מקבל אבטחה מתוגברת בהוראת המשטרה, שגם ידיה טבולות בחקירות בררניות. 

כיצד קורה שאנשים נורמטיביים, אוהבי המדינה ומוסדותיה, שומרי חוק וסדר, אזרחים למופת הגיעו למצב שאינם מאמינים למילה אחת של שי ניצן, כפי שנאמרו שלשום בהרצאה, ש"אין שחר לטענה" על שיקולים זרים, ושהחלטת היועץ היתה "לפי מצפונו ולא עקב לחץ", ושההחלטה על פרסום כתב החשדות לפני הבחירות היא מפני "שאין מקום להמתין", ו"זכות הציבור לדעת"? לא קונה אף מילה. שמא מתכוון ניצן לומר ששיקולים זרים, הם אלה שאינם עולים בקנה אחד עם הזרם העכור מעברים שונים בפרקליטות, במשטרה, באקדמיה, בתקשורת נגד ראש הממשלה? 

מניין לי המחשבה הזאת? מרצף אירועים אינסופי. אחד מהם אירע בטקס באוניברסיטה העברית עוד בשנת 1997. כמקובל במעמד מסוג זה, הקהל עומד עם כניסתו של ראש הממשלה; לא במקרה הזה. קבוצת חברי סגל סירבה לקום. היכן שלא נצעד נמצא יחס קוטבי לנתניהו, אהבה מול שנאה. האם השנאה מכוונת אליו כאיש הפרטי? לא בהכרח; שלטון הימין הוא נוגע בפחדים הקמאיים של השמאל, לא מהיום ועוד בטרם נולד נתניהו. 

לנוכח דבריו של שי ניצן, עולה מחדש קריאתו של ההיסטוריון פרופ' יוסף נדבה ז"ל, מגדולי ההוגים של תנועת החרות, לחקור את האמת מן היסוד. כך כתב: "תקוותם של פרטים או חלקי ציבור בכל אתר, שיום יבוא וייערך בראש חוצות 'משפט ההיסטוריה‭.'‬ משהו כמו בית דין עליון שירד מטה, יבור (יברר) וינַפֶּה ויוכיח בעליל, הנה, ראה וקדש - אשליה היא ואין סם מרדים ממנה‭."‬ את קורותיה של שנאת השמאל לימין בכלל ולנתניהו בפרט, יש לחקור היטב למען ייטב לעם.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו