הנציג הטורקי(!) החדש במועצת הווקף, שייח' עכרמה צברי, שעם עמיתיו מפת"ח, מהרש"פ ומחמאס עומד מאחורי הפרובוקציה בשער הרחמים, פרסם בעת שכיהן כמופתי של ירושלים "פתווה" (פסק הלכה) רבת משמעות על אודות מסגד אל־אקצא, המכונה "אל־חרם אל־קודסי אל־שריף" (המתחם הקדוש הירושלמי המכובד). צברי הבהיר שיש להקפיד על השימוש במינוח "מסגד אל־אקצא" ביחס לכל מתחם הר הבית והכתלים הסובבים אותו. היתה זו דרכו של צברי ועמיתיו הרבים שנקטו קו זה "להתגונן" מפני הזיקה היהודית המובהקת להר הבית, שכידוע, הם רואים בה איום.
ההגדרה המחודשת לאל־אקצא, שהתרחבה מהמסגד בדרום ההר למתחם כולו, לא נותרה מילה ריקה בלבד. מאז 1967 יוצקים המוסלמים למינוח החדש "שלמת בטון ומלט": מחראבים (גומחות תפילה), צריחים ומסגדים. כבר הספקנו לשכוח, אבל אחרי מלחמת ששת הימים פעל בהר רק מסגד אחד: אל־אקצא. מאז נוספו עוד ארבעה: מסגד אל־מרוואני באורוות שלמה, שנבנה בפינה הדרום־מזרחית של ההר מתחת לפני הקרקע, תוך כדי פגיעה קשה בעתיקות הר הבית; מסגד אל־אקצא הקדום, שהוקם בחללים שמתחת למסגד אל־אקצא העילי; ומבנה כיפת הסלע, שלא היה מסגד במקור, אבל הושמש כבר בשנות ה־70 של המאה הקודמת לתפילות סדירות. אליהם מצטרף כעת המסגד בשער הרחמים. כמו כן, ריצפו המוסלמים שטחים נרחבים מרחבת ההר. גם שם הם מתפללים.
מדובר ב"יבול" נאה למדי ביחס למי שמעליל השכם והערב על ישראל כי היא זו שפוגעת בסטטוס קוו בהר. אלא שהמוסלמים לא הסתפקו בכך.
בחוכמה, בנחישות ובעורמה, ולנוכח אוזלת יד וחולשה ישראליות, הם הגבירו מאוד את השפעתם על הנעשה בהר הבית בכמה אופנים, והצליחו לחולל תהליכים שכולם בגדר שינויים מובהקים בסטטוס קוו בהר. לטובתם, כמובן.
מתוקף הבנות שונות והסכם השלום עם ישראל, הפכה ירדן ממעסיק המשלם משכורות לאנשי הווקף, באמצעות משרד ההקדשים הירדני, לשותף השקט של ישראל בהר הבית. הירדנים רכשו השפעה כה רבה, עד שישראל נענתה לווטו כפול שהטילו - הן על שיקום גשר המוגרבים והן על פינוי פסולת בניין ואשפה מסמטת "הכותל הקטן" (המשכו של הכותל המערבי ברובע המוסלמי). בפועל הם רכשו השפעה לא רק על הנעשה בתוך ההר, אלא גם על הנעשה מצידן החיצוני של החומות ולמרגלותיהן. כך, למשל, הם קיבלו לידיהם את מלאכת שיקום הכותל המזרחי והכותל הדרומי, שסדקים ניבעו בהם. עתה הם "גומלים" רע לישראל באמצעות שילוב גורמים עוינים וקיצוניים במועצת הווקף, מחשש שתוכנית טראמפ תנשל אותם ממעמדם המיוחד בהר.
הווקף עצמו, אף זאת יש להזכיר - סגר כבר לפני שנים בפני היהודים והתיירים את שערי השלשלת והכותנה, שדרכם אפשר היה בעבר להיכנס להר. הווקף גם צמצם את שעות הביקור של היהודים והתיירים, שבעבר היו גמישות פי כמה, וכן צמצם בתיאום עם המשטרה את התחומים שבהם מותר ליהודים לבקר בהר. בניגוד לעבר, כיום אי אפשר לבקר בהר בימי שישי ובשבתות, וגם לא בתוך המסגדים. המסלול המוקצה כיום למבקרים היהודים (בעיקר לדתיים שבהם) הוא מוגדר, תחום ומוקפד.
השינוי היחיד שחל בהר לטובת היהודים הוא מימוש מאוחר מאוד של הזכות המלאה, המוקנית להם על פי הסטטוס קוו מ־1967, לבקר בהר ללא מגבלה של מספר וכמות. במהלך כהונתם של גלעד ארדן כשר לביטחון הפנים ושל יורם הלוי כמפקד מחוז ירושלים גדל מספר המבקרים היהודים בשנה מאלפים בודדים לכ־30 אלף.
את ההישג הזה יש לשמר ולהעצים, ובו בזמן יש לבלום, בשום שכל ובחוכמה, את מתקפת השינויים בסטטוס קוו בהר הבית מצד המוסלמים, שאין להשלים עימה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו