הקלות הבלתי נסבלת של התיוג

פעם, בכתבה על בת משפחתי, הוזכרתי כ"איש ימין קיצוני". תהיתי בפני ידידי העורך: כמה קיצוני אני - למי הוא משווה אותי; והוא ענה: "לדרך הניצוץ". השתגעת? הגבתי, אתה משווה אותי, קצין צה"ל, שנפצע במרדף אחרי מחבלים, לקבוצה שריגלה נגד ישראל? העורך התנצל וביקש שאפרסם מכתב תגובה. 

יסלח לי הרב בני לאו שאני מוציא לרשות הרבים כיצד אביו שינה עמדתו ביחס אלינו, בהיותו קונסול בניו יורק. בתום הקרבות במלחמת לבנון הראשונה, טסנו לניו יורק 11 פעילים, בהם גם מנהיגים בתנועת גוש אמונים, ועוד. פנינו לגייס מתנדבים שיעזבו את עבודתם ולימודיהם ויטוסו לישראל למחזור הראשון ב"שראל", המפעל הלאומי למתנדבים בצה"ל וביישובי הספר. מאז ועד היום הגיעו במסגרתו עשרות אלפי מתנדבים. 

פניתי לנפתלי לביא (לאו) ז"ל, אז הקונסול בניו יורק והצגתי את המיזם בטלפון עם אשורו של הרמטכ"ל דאז, רפול. הוא היה מסויג מאתנו, כמו רבים בממסד היהודי והישראלי באמריקה. הממסד ידע אז לסמן אנשים, ואני וחבריי תויגנו כנראה כאנשי הימין, ומי יודע - אולי גם ימין קיצוני. מכיוון שבסוכנות היהודית זרקו אותנו מכל המדרגות, נאלצנו לפעול ולישון במשרדי העיתון היהודי The Jewish Press.

לימים, כשהבאתי משלחת של נפגעי טרור, בנימין נתניהו, אז השגריר, הציג בפניי מברק מלשכתו של שר החוץ פרס שבו נאמר: "מאיר אינדור ומשלחת של נפגעי הטרור מגיעה לניו יורק; אין לסייע להם". נתניהו ואייל ארד צפצפו על פרס וסייעו. הלקח היה עצוב; הרי המשלחת יצאה בברכתו של יצחק רבין שר הביטחון דאז ועוזרו איתן הבר, כדי להראות שאבנים מסוגלות להרוג. במשרד החוץ אז התעניינו לאיזה צד של המפה אנו משתייכים, ותייגו אותנו כלא ראויים. מאז למדנו לעשות לבדנו את מסעות הגיוס וההסברה. למדנו גם עד כמה מתויגים אנשי הימין.

באחת השבתות נקלענו בין השמשות לרובע הארלם בשל פקק בכביש ה־FDR, ומאותה שבת הפך הקונסול לביא לחסיד עשייתנו. אחרי שהרב יהודה חזני ואני ישנו במסדרון בית החולים הר סיני, הלכנו בבוקר דרומה לבית הכנסת היוקרתי בשדרה החמישית, שם התפלל נפתלי לביא שהזמין אותנו לארוחה. במפגש האישי שמע לראשונה על פעילותנו והודה ביושר שהוטעה ושטעה. אתם כל כך אפקטיביים, אמר, וכמה שונים מהאופן שבו תיארו אתכם. הוא אמר שעלינו למסד את המיזם ולהגיע יותר לניו יורק. 

מה היה קורה לולא אותו פקק בכביש? היינו נשארים צהובים זה לזה. אביו, בן לשושלת רבנים וניצול שואה זכה לחזור בו מהמחשבה השלילית שנטעו בו הדלטורים בישראל, והשאיר לנו את הסיפור הזה. 

אני מציע לרב בני לאו לשבת עם ד"ר בן ארי ועו"ד בן גביר ולהכירם פנים אל פנים, כדי לברר מה בדיוק השקפתם. ואם אינו מוכן להיפגש, אפשר להציע עסקה מתודית פשוטה: מתנגדי "עוצמה יהודית", כמו הרב בני לאו, המבקשים להוציא את הימין הקיצוני מהכנסת, יובילו מהלך דומה להוצאת רשימות שמאל המתנגדות לקיום המדינה היהודית־ציונית ופועלות נגדה. 

כל עוד אותם ח"כים ערבים משמשים את השמאל כגוש חוסם נגד הימין, אסור לוותר על אף קול במאבק על ארץ ישראל. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו