בחודשים האחרונים חשש הימין מאובדן מנדטים בעקבות ריבוי המפלגות הקטנות שלא יעברו את אחוז החסימה. רוחות הרפאים של בחירות 92' עודן מרחפות מעל ראשו של המחנה הלאומי כטראומה כואבת, לא רק מפאת ההפסד, אלא בגלל מה שאירע לאחריו. הדברים ידועים, ומהישנות התרחיש הזה הזהירו ברחבי הימין - החילוני והדתי, הליברלי והקיצוני.
מכיוון שהעיניים מאומנות לתור אחר הסכנה המוכרת והידועה, לא הופנתה תשומת לב מספיקה למה שמסתמן כאיום מסוג חדש: חבירתם של מנהיגים וסוכני דעה מרכזיים מהימין האידיאולוגי למהלך פוליטי שנועד, באופן מוצהר, לחולל מהפך שלטוני ולהחליף את ממשלת הימין.
"תלם" בהנהגת משה יעלון מזהה עצמה מול הראי כמפלגת ימין, אך בפועל נמהלה לתוך קוקטייל "כחול לבן", שבמסגרתו היא נעשתה למיעוט, וחותמה האידיאולוגי נמוג והתאדה. ברגע שסיים להשתמש ביעלון ובשותפיו כדי להשיג מראית עין של מרכז ממלכתי עם עוגן ימני, הכניס בני גנץ את יאיר לפיד כשותף אידיאולוגי מרכזי, ואנשי יש עתיד עומדים ליהנות מעמדת השפעה רעיונית גדולה לאין שיעור מזו שעליה חלמו יועז הנדל או צביקה האוזר.
שלישיית "תלם" מאוהבת בתדמיתה הממלכתית ונשבעה להביא ימין מכובד ומכבד. אבל לחבריה יש "בטן מלאה" על נתניהו, ודומה שלפחות לשניים מהם יש שאיפת נקם שגם קשקושי הקיטש הפוליטי על פוליטיקה אחרת ואחווה ישראלית לא מצליחים להסוות. בסופו של דבר, התיעוב העמוק לנתניהו גלגל את הטרויקה הסכרינית הזו לפרוש את השטיח לרגליהם של עפר שלח ויעל גרמן. כדבר הזה טרם היה, כמדומני, בהיסטוריה של הכסילות הפוליטית. כך קרה שמוקד כוח בימין נרתם לכינון חלופה שלטונית ונידב את יוקרתו כדי ליצור מפלגת שלטון שבה הוא לא רק שולי וחריג, אלא למעשה אופוזיציוני. מבחינה אידיאולוגית צרופה, "תלם" סיימה את תפקידה ב"כחול לבן".
"הם דווקא ישמרו על גנץ", מסבירים פרשנים פוליטיים, ואחרים משערים שבכל הקשור לסוגיות ביטחון, הם ייהנו מחופש הצבעה. אבל לתסחיפים מדיניים דוגמת אוסלו וההתנתקות - ובדיוק לשם דוהר מיצג היחצנות של "כחול לבן" - יש דינמיקה משלהם. קשה לראות איך יעמדו שלושה ח"כים בסחף מפלגתי ותקשורתי, ואין שום תסריט שבו יצליחו לשבש מהלך שיובילו גנץ ולפיד. לכל היותר, יוכלו השלושה לממש את חופש ההצבעה שאולי ניתן להם, ובבוא היום לפרוש במחאה מהקואליציה. אבל בשלב הזה, שבו תצביע ממשלת גנץ־לפיד על תוכנית היפרדות, צעדיהם יהיו סמליים בלבד.
מה מניע אותם, הונאה עצמית, פופוליזם או אופרטוניזם? קצת מכל דבר, ככל הנראה, משום שבחשבון הסופי, כשייגמרו הדקלומים הנמלצים על "מנהיגות אחרת" ו"אחדות", יבינו גם הם שכדי לסגור חשבון עם נתניהו, העמידו למכירה את עקרונותיהם. עבור כיסא בכנסת או בממשלה הם מבקשים להוריד מהשלטון את התנועה האידיאולוגית שהם מתיימרים לייצג. אם המהלך יצליח, תירשם על שמם מניית יסוד בצעד שמנזקיו העצומים למדינה הם עצמם הזהירו עד לפני שבוע. לזה הם התכוונו כשאמרו ש"המדינה לפני הכל"?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו