עם הקמת המערך מרכז־שמאל כמפלגה שוות כוחות לליכוד, גובר לאין שיעור הסיכוי שהבחירות יוכרעו על ידי אגדות ודימויים מוטעים ומופרכים הקיימים בשיח הציבורי בצירוף אחוז החסימה הגבוה.
אחד הדימויים המוטעים הקיימים בציבור הוא שלגודל המפלגה יש משמעות בשאלה על מי יטיל הנשיא את תפקיד הרכבת הממשלה, וכאילו הוא חייב כביכול להטיל את התפקיד דווקא על ראש המפלגה הגדולה.
ניזכר באולפני הטלוויזיה במוצאי יום הבחירות ב־2009. קדימה בראשות לבני השיגה 28 מנדטים והליכוד במקום השני רק עם 27 מנדטים. חיים יבין, הפעם כפרשן, חזר שוב ושוב על כך שהנשיא חייב להטיל את התפקיד על לבני. היתה גם יותר מנימה של היסטריה במנטרה שעליה חזר תוך ציון העובדה שאין תקדים לכך שהנשיא מטיל את התפקיד על ראש המפלגה השנייה בגודלה.
הניסיון להציג את העובדה שאכן לא היה לכך תקדים כמניע המחייב את הנשיא לא צלח כמובן. כידוע, הנשיא הטיל את התפקיד על נתניהו שהוביל את הליכוד. מדוע? מכיוון שמה שקובע אצל הנשיא הוא גודל גוש המפלגות הממליץ לנשיא על ראש הממשלה. ולנתניהו, למרות שעמד בראש המפלגה השנייה בגודלה, היה רוב של ממליצים בגוש הליכוד־ימין־חרדים.
אולם מציאות לחוד ואגדות ודימויים לחוד. התחרות על מעמד המפלגה הגדולה ביותר תמיד נמצאת בתודעה של חלק מהבוחרים. במערכת הבחירות הקודמת הוביל המחנה הציוני בסקרים עד סמוך לבחירות. זה היה גורם מכריע הן בשינוי אחוזי ההצבעה במעוזי הליכוד והן במעבר קולות ממפלגות הגוש לליכוד.
על רקע זה עלול לצמוח הפרדוקס האפשרי הגדול ביותר בבחירות: התחרות על מעמד המפלגה הגדולה עלול להסתיים בניצחון המפלגה הגדולה, אך בהפסד הגוש שרק הוא קובע מי יהיה בשלטון.
נבהיר את ההבחנה בין תחרות ראשית לתחרויות משניות. התחרות הראשית היא אחת ויחידה ואין בלתה: מי יזכה בתפקיד ראש הממשלה. כל שאר התחרויות הן משניות. גם התחרות מי תהיה המפלגה הגדולה היא משנית, ובחירות 2009 כבר הוכיחו זאת כשראש המפלגה השנייה, נתניהו, הפך לראש הממשלה.
המפלגות הרבות הנמצאות על גבול אחוז החסימה, מגבירות את הסיכוי המעשי למימוש הפרדוקס שבו הגוש יפסיד את השלטון בגלל ניצחון המפלגה הגדולה בגוש. הפרדוקס הזה מאיים על שני הגושים, אם כי במחנה הימין הסכנה גדולה בהרבה.
נניח לרגע שחלק מבוחרי מרצ והעבודה יפנימו את הסיכוי לממש את הסיסמה "רק לא ביבי" שהיא המכנה המשותף של גוש השמאל. אותו חלק שירוץ להצביע למערך החדש שנוצר עלול להפיל את מרצ או את העבודה מתחת לאחוז החסימה. המערך החדש ירוויח כמה מנדטים ויהיה המפלגה הגדולה, אבל הגוש יאבד הרבה יותר מנדטים.
בימין, כאמור, הסכנה גדולה הרבה יותר. לכולם ברור שלחמש מפלגות יש מאגר בוחרים שבהחלט יכול גם להעביר את תמיכתו לליכוד: הימין החדש, הבית היהודי, ש"ס, ישראל ביתנו וכולנו. מדובר במפלגות שרובן מתנדנדות בחלק מהסקרים סביב חמישה מנדטים. בריחת בוחרים גדולה מדי לצורך ניצחון הליכוד עלולה להפיל אחת או יותר מהן מתחת לאחוז החסימה וכך להפיל את הרוב של הגוש בכללותו.
לכך יש להוסיף את הסקרים שיהיו בסמוך לבחירות. חלק מהבוחרים מביאים בחשבון הצבעתם את הסיכוי של מפלגתם לעבור את אחוז החסימה. אם אחת המפלגות תיראה כמתנדנדת, מצב זה כשלעצמו עלול להבריח ממנה בוחרים. הליכוד והמערך החדש צריכים לחשוב לפני שהם בכלל פונים לבוחרי המפלגות הקטנות בגוש בגלל התחרות היוקרתית כביכול על מעמד המפלגה הגדולה. על כל המפלגות הקטנות, בשני הגושים, לפתוח בקמפיין משותף שסיסמתו "רק הגוש קובע".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו