על רקע הרצח והאונס המזעזעים שביצע המחבל הפלשתיני באורי אסנבכר ז"ל, טענה ח"כ עאידה תומא־סלימאן, יושבת ראש הוועדה למעמד האישה בכנסת ישראל, כי "צריך לקרוא לפשע בשמו: אונס ורצח אורי אנסבכר הוא פשע על רקע מגדרי. אם הפושע פלשתיני זה לא עושה אותו פחות מזעזע, והוא לא יכול להיות בשום פנים חלק ממאבק לשחרור לאומי".
חברת הכנסת הפלשתינית אזרחית ישראל, כמו גם חבריה בארגוני המחבלים הפלשתינים, נערכו ל"קרב הסברה" בניסיון נואל להגדיר את הרצח והאונס באורי המנוחה כרצח מגדרי, היינו - פלוני חמוש בסכין רוצח אלמונית ואונס אותה סתם כך, בבוקר חורפי - כי היא אישה; לא כי היא יהודייה. מדוע יצא הפושע הפלשתיני חמוש בסכין, עבר את גדר הביטחון, אנס ודקר למוות דווקא את אורי, ולא ביצע את הרצח ה"מגדרי" בפלשתינית אקראית?
הסיבה פשוטה: כל פלשתיני המוסת כדבעי במסגד, ברשתות החברתיות או בנאומי ההנהגה, יודע שדמו של האויב מותר. אך אם יאנוס אישה פלשתינית באופן "מגדרי" או אפילו יעגוב עליה במסתרים, יישחט מייד - ואליו יתלוו לגיהינום גם קרובי משפחתו מדרגה ראשונה.
אחרי הכל, למוסלמים יש כבוד, שלמען שמירתו מותר אפילו לרצוח. את מי אפשר לאנוס ולרצוח אפוא על רקע "מגדרי"? יהודים ונוצרים - הם מוגדרים כחלשים, ששיטת הנקם המקובלת בשבטי ערב הפרימיטיביים אינה תקפה לגביהם.
"אוי לחלשים". המסורת האסלאמית עוד מימי השליח מתירה שימוש בנשים שבויות כשפחות מין בהיותן שלל מלחמה ("ע'נימת חרב"). מעשי האונס והרצח שביצעו המוסלמים בשבויות (כולל יהודיות) מתוך לגיטימציה זו מוכרים לנו הן מזוועות דאעש והן ממוראות המלחמה ביוגוסלביה לשעבר, שם ביצעו פשעים מזעזעים אלה גם כביטוי פרימיטיבי לניצחון והפריה כפויה של נשות האויב.
זהו דינם של החלשים שאינם מוגנים על ידי "המשפט השבטי". ח"כ עאידה תומא־סלימאן יודעת היטב כי מרבית תושביהן הנוצרים של בית לחם ובית ג'אלה נמלטו על נפשם והיגרו בשל מעשי האונס שביצעו החברונים והבדואים משבט התעמרה בבנותיהם. ככה זה כשאתה נחשב על ידי הערבים המוסלמים כ"חלש".
אמנם יש חוקי מוסר נורמטיביים, שאליהם כבולים בעיקר אזרחים מן השורה במדינות תקינות, אבל בשטחים פלשתיניים עתירי הסתה כנגד יהודים או "כופרים" (גם נוצרים), הקורבנות - ממש כמו אורי - הן לעולם לא בנות השכן הערביות המוסלמיות, אלא יהודיות ויהודים, או בני מיעוטים בני חסות.
בדרך כלל מתאפיינות פעולות הטרור המזוויעות שנוקטים הפלשתינים במעשי רצח של ילדים יהודים בבתי ספר ובמיטותיהם, בטבח באורחים בבתי מלון בערב חג, בנוסעים באוטובוסים ובאזרחים תמימים המבקרים בחנויות או מהלכים ברחובות.
ח"כ תומא־סלימאן המסויגת אינה נדרשת לגינוי המעשה הלאומני השפל, אלא ממעיטה בחומרתו ומקטינה את ממדיו רק בגלל הנזק ההסברתי ל"מאבק הפלשתיני", שממילא נמאס על העולם.
בניסיונה הנואל לטשטש את העובדה שהפשע הנורא נובע מההסתה הפלשתינית ומהתרת הדם של היהודים (והנוצרים), היא מועלת בתפקידה כחברת כנסת המתיימרת להוביל את המאבק נגד אלימות מגדרית: היא פוגעת בכלל הנשים ה"חלשות", המוגדרות בקרב מסיתי בני עמה כבנות מוות שגופן ודמן מותרים.
האונס של אורי אינו דפוס התנהגות פלשתיני חדש. עוד בתקופת היישוב, ערב הקמת המדינה, ביצעו הפלשתינים מעשי אונס ביהודיות, מהן קטינות, בשם "השחרור הלאומי" ובשם מורשת האסלאם. אלא שאז העבירו אקטיביסטים יהודים ביישוב העברי מסר עוצמתי וברור, שהועבר מפה לאוזן - והתופעה פסקה. ואילו הרוצח־אנס שנתפס על ידי כוחות הביטחון השבוע, צולם כשהוא מחייך מפה לאוזן. אולי צריך "להסביר" לו ולחבריו בשיטות הישנות?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו