הדיווחים, לפיהם הרחיקו האיראנים את אנשיהם מדרום סוריה והחליטו להעתיק את מוקד פעילותם משדה התעופה בדמשק לשדה התעופה טי־4 שבלב המדבר הסורי מעידים, שהסיבוב הראשון בעימות הישראלי־איראני בסוריה הסתיים במפלה ניצחת לטהראן.
היו בישראל שהביעו חשש ומתחו ביקורת על החלטת הממשלה - בעידוד מערכת הביטחון - לצאת למערכה נגד ההתבססות האיראנית בסוריה. אבל עובדה, הנחישות שגילתה ישראל השיגה את מטרותיה, בלי להצית מלחמה בגבול הצפון ותוך הימנעות ממשבר ביחסים עם רוסיה.
הלקח החשוב מהסיבוב הראשון הוא שהמעז מנצח. איראן מצמצה ראשונה והעדיפה להימנע מעימות עם ישראל. אפשר גם שלא רצתה למתוח יתר על המידה את החבל ביחסיה עם סוריה של בשאר אל־אסד ובעיקר עם ולדימיר פוטין, פטרון המשטר בדמשק.
בכך יש להעיד שוב על מגבלות הכוח של איראן ובוודאי של כוח קודס, השלוחה הקדמית של משמרות המהפכה בסוריה. כוח זה לא הספיק להתבסס בסוריה בזמן שישראל החלה להלום בו, ולכן יכולתו להגיב, לאיים ובעיקר להרתיע את ישראל, עודנה מוגבלת.
לא לחינם מייחל מפקד כוח קודס, קאסם סולימאני, להפלת הממשלה בישראל. הוא אף מעריך, כך לפי ציטוטים מדבריו שדלפו לתקשורת, כי תגובה איראנית תקיפה להתקפות הישראליות בסוריה עשויה להשפיע על תוצאות הבחירות הקרבות בישראל. אפשר שאיראן היא העומדת מאחורי ניסיונו של הג'יהאד האסלאמי בעזה, להצית אש בגבול הרצועה. האיראנים מבקשים להשפיע על תוצאות הבחירות בישראל ולכל הפחות להרתיע את ההנהגה הישראלית מהמשך המערכה נגדם. בינתיים הדבר לא עולה בידיהם.
אבל מדובר כאמור בסיבוב ראשון, שכן האיראנים לא יוותרו בקלות. נוכחותם בסוריה, לצד התבססותם בעיראק, בלבנון ובתימן היא יעד אסטרטגי שבעבורו הקיזו האיראנים דם כמו גם עשרות מיליארדים של דולרים. יש להניח כי איראן תמשיך במאמציה להתבסס בסוריה, גם אם בצפונה של המדינה, תוך תקווה שהרוסים יבלמו את ניסיונותיה של ישראל לעקור אותם גם משם. אחרי הכל, בניגוד לישראל, רוסיה אינה רואה בנוכחותה של טהרן בסוריה משום איום, ומאמינה כי בכוחה לבלום ולרסן את האיראנים.
בינתיים חגגו בטהראן בשבוע שעבר ארבעים שנות מהפכה איסלאמית. ב־1 בפברואר 1979, בדיוק לפני ארבעים שנה, שב האייתולה חומייני לאיראן, נישא על גלי מחאה נגד שלטון השאה, והשליט את עצמו וחבריו על המדינה. ארבעים שנות שלטון האייתולות באיראן הן ארבעים שנים של קיצוניות שאינה יודעת פשרות, של בידוד בינלאומי הולך וגובר, של חתרנות בלתי פוסקת באזור ומחוצה לו ושל שנאה יוקדת לארה"ב ולישראל. אבל מה שחשוב יותר בעבור האזרחים האיראנים - אלו ארבעים שנות שלטון דיקטטורי מושחת ואלים, שהרס את הכלכלה והחברה במדינה.
לא לחינם הישגיה המפוקפקים היחידים של איראן הם בעיקר טילים חדשים, שעליהם היא מכריזה השכם והערב, האחרונים שבהם - טילי שיוט לטווח 1,300 ק"מ - נחשפו לרגל חגיגות יום המהפכה. לא בטוח, אגב, שהדיווחים מטהראן מדויקים; שכן מנהגם של האיראנים הוא לשקר ולהפריז בהצלחותיהם, גם כשהטילים רחוקים מלהיות מבצעיים. אבל מה שחשוב היא המגמה ובעיקר הכוונה - להוסיף ולייצר טילים המסוגלים להגיע לא רק לישראל, אלא גם לאירופה ובעתיד גם לארה"ב.
את מחיר הטילים משלמים כידוע אזרחיה של איראן, ובעיקר בנותיה ובניה הצעירים, שנידונו לחיי מצוקה כלכלית מתמשכת, עוני ובערות, ובעיקר העדר תקווה לעתיד טוב יותר. מעולם לא היה הפער בין העם באיראן לשליטיו כה גדול, ואין ספק כי מהפכה שתפיל משטר זה בוא תבוא. אלא שלכך יידרשו שנים לא מעטות, שהרי האייתולות, כמו בן בריתם בשאר אל־אסד, נכונים להרוג מיליונים בטרם יירדו מעל בימת ההיסטוריה.
