ההזדמנות של הציונות הדתית לתיקון היסטורי

הידרדרות המפד"ל בעשורים האחרונים נבעה, בין השאר, מההשתלבות החברתית והפוליטית של הציונות הדתית בחברה הכללית. רבים שם ביקשו להתרחק מההִתְגַּדְרוּת המגזרית ומצאו בית במפלגת השלטון, שבעשורים האחרונים חיזקה את הזהות המסורתית שלה. זו אִפשרה לחלקים היותר ליברליים מבחינה דתית להתכנס תחת כנפיה, ועל הדרך להזרים דם חדש לעורקיה שקצת הסתיידו. פריצת בנט ושקד לתודעה הפוליטית לפני כשש שנים, החזירה חלק מהציונות הדתית למפד"ל, שהפעם התהדרה בשם אחר: הבית היהודי. עזיבתם של השניים חוללה ריק הנהגתי זמני במפלגה הציונית־דתית, והדבר עלול לפגוע במחנה השמרני־ימני כולו. צריך להתעשת כדי לא לאבד קולות בקצה המחנה. 

2. זה הזמן לגבש מפלגה דתית־לאומית רחבה, שתכלול בתוכה זרמים נוספים של דתיות הלכתית (אורתודוקסית), שהמשותף להם הוא התמיכה בשיבת ציון (שהיא הביטוי המעשי לציונות, גם אם הדברים אינם מנוסחים בדיוק לפי עקרונות האמונה הציוניים־דתיים), קידום ההתיישבות במרחבי הארץ והתנגדות למדינה פלשתינית. ביחס לחינוך, אפשר להרחיב את הכנפיים ולכלול גם חינוך חרדי לגווניו. באשר למערכת המשפט, קיימת הסכמה על הרצון להחזיר את בית המשפט למצב "רגיל" של רשות אחת מבין שלוש, בניגוד למצב הנוכחי שבו הרשות השופטת משמשת בפועל גם רשות מחוקקת וגם רשות מבצעת.

זאת ההזדמנות של הציונות הדתית לבצע תיקון היסטורי, בכך שתזמין את אלי ישי לעמוד במקום ריאלי ברשימת המועמדים לכנסת. הוא יוכל להביא איתו ציבור בוחרים חדש. המפד"ל היא מפלגה, אך הציונות הדתית היא תנועה, וככזאת היא יכולה לכלול בתוכה מספר מפלגות או זרמים. יצקצקו המקפידים, והרי אלי ישי "לא ציוני"? ההקפדה הזאת היא שורש תבוסתה של המפד"ל במשך השנים. 

ציונות דתית היא לא רק שמו של הזרם ההיסטורי שהחל בראשית המאה העשרים עם ייסוד "המזרחי" בידי הרב ריינס; אפשר להבין אותה בפרשנות פשוטה של התואר: ציונות הנובעת מתפיסה דתית. כלומר, שיבת ציון והקמת הבית הלאומי של העם היהודי בארץ ישראל מתוך ההיבט הדתי. אלי ישי ודומיו יתאימו לחזון כזה, גם אם לא קראו מימיהם עמוד בספר "אורות" של הרב קוק.

3. ולא רק ישי, גם החלק הרדיקלי בימין ראוי שייכנס למסגרת התנועתית הזאת ולא ישרוף עשרות אלפי קולות. עד כה נמנע הזרם המרכזי בציונות הדתית לכלול בתוכו בגלוי את החלק הזה. הליכה משותפת אינה אומרת הסכמה מלאה. בניגוד למפלגה המציגה (לכאורה) אחדות דעים, תנועה עשויה להכיל מספר מפלגות וזרמים. אני יודע, הם קיצוניים. זהו בדיוק, כאן צריך לבוא המהפך התודעתי. 

מאז העלייה השנייה, הציונות הדתית התנהגה כסרח עודף של הציונות הפועלית ואחר כך של מפא"י והשמאל הציוני. חבירָתָה של המפד"ל לליכוד עם המהפך ב־1977, לא שינתה את ההיררכייה הנפשית, אותו אבסורד שלפיו היריב האידיאולוגי הוא המכשיר את גבולות התנועה. במקומות רבים תיארתי את יחסי הציונות הדתית והשמאל הציוני במושגים הלקוחים מיחסי האדון והעבד שניסח פרידריך הגל (ומרקס אחריו נתן להם ביטוי במישור הסוציו־היסטורי). האדון זקוק לעבד כדי להמשיך להיקרא אדון, ואילו העבד מרים את עיניו אל האדון כדי לזכות במבט המְאַשֵּׁר שפעל נכון, ובכך מבקש לגיטימציה לעצם הקיום שלו. 

רצח רבין העמיק את השיתוק התודעתי, משום שכעת התאמצה המפלגה הדתית־ציונית להוכיח עוד יותר, שהיא לא "קיצונית". באקלים הפוליטי הנוכחי, שלפיו גם השמאל מתחפש ל"מרכז", החשש מתווית של "קיצוני" קיים שבעתיים. התקשורת הכללית קלטה מזמן את נקודת התורפה הזאת, והפליאה להשתמש בכינויים מאותו שדה סמנטי "קיצוני". בדרך הזאת סולקו מחוץ למחנה הדתי עשרות אלפי קולות שיכולים לעזור למחנה השמרני־ימני כולו.

4. ואני שואל, מדוע אלפי יהודים יכולים להצביע למפלגה לאומנית ערבית כמו בל"ד, ומספר רב יותר של יהודים מצביע לחד"ש, ועדיין, הם יכולים להעמיד פנים של מתינות? מי שמבקש להפוך את ישראל למדינת כל לאומיה ולבטל את הסממנים היהודיים שלה, כולל חוק השבות, ההמנון, הדגל ועוד - פועל למעשה לבטל את קיומה של ישראל כפי שהיא כיום. בנאום הפרידה שלה מהכנסת, הביעה חנין זועבי בגלוי את האמת של כלל הח"כים ברשימה המשותפת, וגם של ח"כים נוספים במרצ ואפילו (לחרפתנו) במפלגת העבודה. זועבי אמרה שאינה מסתפקת בשוויון אזרחי אלא דורשת שוויון לאומי. פירוש הדבר השמדת מדינת ישראל (מכאן חשיבות חוק הלאום). 

בכל חישוב אפשרי של גוש השמאל, נמנים גם חברי הרשימה המשותפת במסגרת "הבלוק החוסם". מדוע קואליציה כזאת, הנשענת על קולות התומכים באִיּוּנָה של ישראל, היא כשרה, ואילו קולות הימין הקיצוני פסולים לחלוטין? ומי קובע את אמות המידה הכאילו מוסריות הללו - היריב הפוליטי והאידיאולוגי, שיש לו אינטרס להקטין את מחנה הימין, ואין לו בעיה לכלול בתוך המחנה שלו גורמים אנטי־ישראליים מושבעים. 

לטעמי, איתמר בן־גביר עדיף עשרות מונים על מנכ"ל "בצלם" חגי אלעד, המסתובב בעולם ומפיץ שקרים על מדינת ישראל ועוד דוחק באומות העולם "לעשות סדר" בקרב היהודים. "טרור יהודי"? חלילה! אני לא מכיר מישהו בהנהגת הימין הקיצוני שתומך בהרג חפים מפשע (גם לא בקריצת עין). לעומת זאת, אלעד וארגונים נוספים כמו "שוברים שתיקה" ואחרים - עוזרים בעקיפין ושלא בכוונת מכוון - באמצעות שקריהם - להצדיק את הטרור נגד ישראל. אין מוסריות רבה בחבורה הזאת, הפועלת נגד שיבת ציון. 

אז עמוס שוקן וחבורת כותביו יכנו את המפלגה הדתית־ציונית "פשיסטית" ודוגלת ב"אפרטהייד" ו"יזהו תהליכים" המזכירים את שנות השלושים בגרמניה ואף גרוע מכך. ממתי מישהו פה חי מפיהם, לא כל שכן משקריהם? גם זה קשור לעבדות התודעתית, הגורמת לעבד להתרגש ממאמר שכתבו נגדו ב"הארץ". יתרה מזו, הרי כיום הכינויים הבזויים האלה מושתים אפילו על הליכוד!

הציונות הדתית אינה חייבת לייצר הסכמה על כל פרט בתוכה, ומותר לה להישאר בחילוקי דעות גם אם רצים יחד לכנסת, כדי לא לאבד קולות יקרים. משום כך, היא יכולה לכלול בתוכה גורמים שעד לא מכבר הושארו מחוץ למחנה. גם זה חלק מהתבגרות הציבור הדתי. הגיע הזמן לשנות את המשוואה.

*גילוי נאות: הכותב מונה לשמש שגריר ישראל ברומא