הנה תם יום שואה בינלאומי וערבו, תמו השבועות הטקסיות של גרמניה, וראיונות מלאי פאתוס מדומה למען ביטחון ישראל. כעת אפשר להתפנות לדבר האמיתי. עוד לא נדמו הדי איומי ההשמדה נגד ישראל מטעם משמרות המהפכה, והנשיא שהפך את צרפת ל"מקרונזיה" כבר עובד על ערוץ העסקים עם איראן. תרזה מיי טרם החליטה איזה גבול היא רוצה עם צפון אירלנד; שנתיים וחצי לא הספיקו לה לארגן התקפלות מסודרת מהאיחוד האירופי בהתאם לברקזיט. אבל היא מצליחה לתאם במהירות עם שותפיה האירופאים ערוץ מסחר עצמאי עם האייתוללות. כשזה מגיע למי שמאיים בהשמדת ישראל, יש דיבור טוב עם השותפים לשעבר מעבר לתעלה.
זה הזמן - שוב - לבגידה הגדולה. עולה החשד שמא דווקא בגלל רצונה של איראן בהשמדת ישראל, האירופאים תומכים בה ומוכנים לעשות איתה עסקים. בזמנו, כשהסוציאליזם עוד חגג באירופה, לפחות מבחינה אידיאולוגית, האשימה רה"מ גולדה מאיר את האירופאים שלא היו מוכנים לאפשר למטוסי הרכבת האווירית לנחות לתדלוק על אדמתם הקדושה בעיצומה של מלחמת יום הכיפורים. בהכירה באינטרסים האירופיים בהשוואה בין ישראל הקטנה לספקיות הנפט הערביות, היא בכל זאת תהתה: האם הבגידה בישראל הפכה לעיקרון מנחה?
צילום: אי.אף.פי
הסוציאליזם איננו. אבל העיקרון האנטי־ישראלי של שגרירי מסדר הצביעות הצרפתי־גרמני־בריטי נותר על כנו. רוממות שיח זכויות האדם בפיהם, אך הממון שניתן להרוויח מעסקים מפוקפקים עם האיראנים דוחה את שיח הזכויות. את הדיאלוג הפורה בין גרמניה לחיזבאללה אנחנו כבר מכירים. את האמברגו הצרפתי ערב מלחמת ששת הימים, שהיה ניצוץ מצית תבערה, זוכרים. אבל מעניינת גם הגישה הבריטית, עמדת האינטלקטואלים והאקדמיה הרוג'ר־ווטרסית שם: את שותפותם לשואה באמצעות חסימת נתיבי בריחה לארץ ישראל הם כיסו דרך העצמה מוסרנית מפוקפקת של הנכבה. את חטאי הקולוניאליזם שלהם הם הלבינו באמצעות שפיכת הזבל של מבצע סיני על ישראל בלבד. הציניות האירופית אינה חדשה. מה שחדש הוא ההבנה שאין רף עליון. תמיד תהיה עוד פסגה שניתן להגיע אליה. העוצמה הרכה שאירופה כה מתגאה בה פירושה שימוש בכסף. ולכסף, כידוע, אין ריח.
עד כמה שזה מצער ועלוב, גם הצעד הפרו־איראני שנוקטות מעצמות אירופה היום נעשה מתוך חשבון פוליטי תועלתני לרגע. שהרי רק לאחרונה גילו האירופאים - כאילו יש כאן משהו חדש - את מזימות הרצח והטרור של איראן על אדמתם. אבל נראה שהיחלשותו של הנשיא טראמפ בעקבות ניצחון הדמוקרטים בבית הנבחרים, מקטינה את יכולת המיקוח שלו מול צפון קוריאה, סין, רוסיה, איראן - וכן, גם מול האיחוד האירופי. זו לא רק היחלשותו העכשווית שגורמת לאירופאים לפרוץ את חזית המערב נגד איראן. איראן על חופי סוריה ולבנון מאיימת גם על אירופה. הם צופים שהגל הדמוקרטי יחד עם טירוף החקירות נגד טראמפ יביא לסיום כהונתו - לכל המאוחר ב־2020. והנשיא הבא, אם יהיה דמוקרטי, יהיה כנראה רדיקלי יותר מברק אובאמה.
פרופ' מעוז עזריהו הוא ראש מוסד הרצל לחקר הציונות באוניברסיטת חיפה
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
