אף שחלפו יותר משני עשורים מאז למדתי משפטים באוניברסיטת תל אביב, יש שיעורים שהיו כה עוצמתיים, עד שתוכנם לא נמחק גם בחלוף הזמן. כזה היה שיעור בדיני העונשין שהוקדש לסוגיה בודדת (ודי חדשה לתחילת שנות ה־90): הדלפות מחקירות. לחלק מהסטודנטים התופעה והשלכותיה נראו פעוטות, שוליות כמעט.
המרצה ביקש להדגים שהדלפה מחקירה משולה לרעל קטלני - די בכמות קטנה כדי להשמיד את כל מה שאנו, אנשי משפט וצדק, רוצים לבנות בחברה מתוקנת. הוצאה של מידע חלקי - ולרוב גם מידע מעוות - מן ההליכים שאמורים להישאר חסויים, היא סוג של דיסאינפורמציה וגניבת דעת, הסביר הפרופסור. תכליתה להטות משפט בדרך פסולה, תוך יצירת אווירה שבה כל תוצאה, למעט זו המשרתת את אינטרס המדליף, תהיה כבר בלתי אפשרית. וסיכם: לא רק זכויות הנחקר נפגעות; עשיית הצדק נפגעת ללא תקנה.
מאז אותו שיעור לא ירדה תופעת ההדלפות המגמתיות מסדר היום הציבורי. ההפך, חומרתה רק גברה, ובשנים האחרונות היא הפכה לנשק פוליטי נפוץ בידי השמאל הישראלי, בניסיונותיו להפיל את ממשלת המחנה הלאומי. היום אין מי שיכנה את התופעה הזאת שולית. בוודאי לא אותם גורמים שעשו בה שימוש קבוע, לספק לעיתונאים ידידותיים כותרות המכפישות את בנימין נתניהו לקראת כל מהדורת חדשות.
הידיעה שנמצאו 122 מקרים מתועדים של הדלפות לתקשורת מחקירות ראש הממשלה צריכה להדיר שינה מעיני כל ישראלי, ובראש ובראשונה החרדים לשלטון החוק. הדבר מעיד על פעילות בלתי חוקית, שיטתית ומאורגנת, שאין כלום בינה לבין הרצון להגיע לחקר האמת.
הדלפות מחקירות הן עבירה פלילית מפורשת על פי סעיף 117 לחוק העונשין, והמציאות שבה המשטרה והפרקליטות מסרבות באופן מסורתי לחקור דווקא את העבירות האלה, היא שערורייה. למעשה, בחסותם של מי שאמונים על שמירת החוק צמחה לה שיטה עבריינית: מעגל השתקת ההתנהגות הפלילית, שמעודד את הישנותה שוב ושוב. יד אחת מבצעת את העבירה, והאחרת מחפה. כעת מצטרפת לתמונה יד נוספת (ושמא זאת אותה יד?) שמבקשת להלבין את ההדלפות. הגדילה לעשות ח"כ שלי יחימוביץ', שהציגה את עצם התלונה על ההדלפות ככזאת ה"מהלכת אימים" על היועץ המשפטי לממשלה ו"מבזבזת את זמנו". חברת כנסת שמקלה ראש בעבירות כאלה, ומגנה את התלונות על הפרות חוק(!) - זה יכול היה להיות מצחיק, לולא היה זה עצוב.
מה הופך את עבירת ההדלפות לרעל שמסוגל לכלות גוף גדול ובריא? העובדה שהיא מתבצעת על ידי אלה המתהדרים בתואר "שומרי הסף". מגפת ההדלפות היא מכה אנושה לאמון הציבור במערכות החקירה ואכיפת החוק. אם לובשי המדים הכחולים מצפצפים על החוק, כיצד נוכל לצפות מאזרחים מן השורה לכבד אותם, לבטוח בהם ולסמוך על מסקנותיהם? בטווח הרחוק המדליפים כורתים את הענף שעליו יושבת כל מערכת החוק. אבל כנראה זה לא ממש מעניין אותם, כל עוד בטווח הקצר נדמה להם שההדלפה משרתת את מטרותיהם, כלומר משחירה את דמותו של ראש הממשלה.
