החודש הקרוב יעמוד בסימן עיצוב רשימות המועמדים לכנסת, שאותן יש להגיש עד 21 בפברואר. במבט היסטורי, המפלגות בישראל עברו תהליך דמוקרטיזציה. מדובר בהרחבת מעגל המשתתפים בקביעת הרשימה, אולם מלבד הרחבה זו, ועם כל חשיבותה, לתהליך זה נלוו לא פעם תופעות לא דמוקרטיות בעליל.
בעשורים הראשונים היה נפוץ הדפוס של ועדה מסדרת - ועדה מצומצמת של חברי הנהגת המפלגה או נציגיהם, שהיו קובעים את מבנה הרשימה. שיטה אליטיסטית זו הוצגה כגורם להשתלטות, לקיפאון ולקיבעון. מאז שנות ה־70 עבר התפקיד למוסדות מפלגתיים נבחרים דוגמת מועצה, מרכז או ועידה. גופים אלה מנו בין מאות לאלפי חברים נבחרים. בשנות ה־90 הגיעו לישראל הפריימריז, השיטה שבה כל חברי המפלגה משתתפים בבחירת הרשימה לכנסת.
אולם הרחבת היקף המשתתפים הביאה בעקבותיה תופעות שאין להן מאומה עם דמוקרטיה אלא להפך. לדוגמה, הצורך של המועמדים להגיע לעשרות אלפי מתפקדים מצריך כסף רב, כשהמשמעות היא מתן יתרון לבעלי הון או עידוד קשר לא בריא בין בעלי הון למועמדים.
תופעה נוספת זכתה לכינוי "מפקדי ארגזים", היינו גיוס מלאכותי של אלפי חברים חסרי מחויבות והזדהות שהקשר שלהם למפלגה רופף. מספרם הקטן יחסית של המתפקדים מאפשר מניפולציות. במצב עניינים זה הדמוקרטיה מוחלפת בקבוצה מאורגנת קטנה שממוקדת באינטרס מוגדר לקדם מועמדים מסוימים, ולעיתים מפלגות מוצאות את עצמן עם מי שעתיד להתגלות כנטע זר. יישובים שבהם מספר המתפקדים היה גבוה ממספר התומכים בקלפי, מבטאים אף הם את הריחוק מהדמוקרטיה.
רשימה של כולם. ועידת הליכוד, 1990 // צילום: עמוס בן גרשום/לע"מ
היבט אחר הוא הפופוליזם. יצירת כותרות בתקשורת היא דרך אפשרית להגיע אל התודעה. זהו אחד הגורמים, אם כי לא היחיד, למבול של הצהרות חוק פרטיות. ישראל היא שיאנית העולם בהצעות חוק פרטיות שכלל אינן מקודמות ויש לזה בהחלט גם קשר לפריימריז.
המפלגות מציגות את כל קשת האפשרויות להרכבת הרשימות: בקוטב האחד - פריימריז בהשתתפות כל חברי המפלגה, שיטה שאנו זוכים לראות רק בליכוד ובעבודה. בקוטב הנגדי, רשימות מועמדים שייקבעו בלעדית על ידי מנהיגי המפלגות או צוות מטעמם. בין שני הקטבים נמצא מפלגות שבהן ייערכו הבחירות הפנימיות במוסדות מפלגתיים.
על פי המסתמן בסקרים, מספר הח"כים שייבחרו על ידי מנהיגי המפלגות יהיה גדול מאלה שייבחרו בפריימריז פתוחים. כך יהיו פני הדברים ביש עתיד, חוסן לישראל, הימין החדש, גשר, כולנו וישראל ביתנו. אליהם ניתן להוסיף את מפלגות החרדים, שבהן הנהגה דתית קובעת את הרשימה בשילוב עם ההנהגה הפוליטית.
בישראל נהוגה שיטה רשימתית סגורה ונוקשה. לאחר סיום הגשת הרשימות לא ניתן לשנותן, אולם יש מדינות דמוקרטיות שבהן לבוחרים ניתנת אפשרות השפעה על הרשימה גם ביום הבחירות. במקום הפתק הקטן והמוכר עם שם המפלגה, נקבל דף הצבעה שבו יופיעו גם שמות המועמדים. רשימות המועמדים ייקבעו על ידי המפלגות בתהליכים שהן יקבעו לעצמן, וכך לא ייפגע מעמד המפלגה ומוסדותיה בעיצוב הרשימה. אולם ביום הבחירות כל בוחרי המפלגה יוכלו לסמן מתוך הרשימה את המועמדים המועדפים עליהם. שיטה זו מבטיחה שביום הבחירות כלל בוחרי המפלגה ישתתפו בעיצוב פני הרשימה לכנסת.
*הכותב הוא ראש בית הספר לתקשורת באוניברסיטת בר־אילן
