אי שם, בשלהי שנות ה־60 של המאה הקודמת, רווחה תפיסה ביטחונית בארה"ב, שלפיה אפשר לתקוף את אמריקה רק ממרחקים גדולים, כמו המרחק בין מוסקבה לוושינגטון. החשש הגדול התמקד כמובן בטילים בליסטיים נושאי ראשי נפץ גרעיניים. האומה נערכה בהתאם; אפילו מקלטים אטומיים נבנו ברחבי המדינה. כפועל יוצא מתפיסה זו, הוסרה משולחן מקבלי ההחלטות אפשרות של ירי טילים קצרי טווח. רקטות נמצאו רק בשדה הקרב כדי לבלום שריונים מסתערים.
ביוזמתו של הנשיא רונלד רייגן, הותנעה בתחילת שנות ה־80 תוכנית "מלחמת הכוכבים", שהכינה מענה לשימוש צבאי עתידי בקרני לייזר, בלוויינים ובשאר נשקי "מדע בדיוני". ישראל נכנסה למיזם בשנת 1985 כדי לפתח מערכת טילים נגד טילים. הפרויקט נקרא "חץ".
מבחינה תקציבית, נופל עיקר המימון - כ־80 אחוזים - על כתפי האמריקנים. עם זאת, ביחס להוצאות הביטחון, שיעור ההשקעה הישראלית הוא כבד, ויש שסברו שהוא אף כבד מנשוא. הוויכוח הסתיים למעשה לפי כשני עשורים. הטיל "חץ 2" מסמן את הדרך ל"חץ 3", ואילו "חץ 4" כבר נמצא בשלבי פיתוח מתקדמים.
הניסוי בטיל "חץ 3" // צילום: מנהלת 'חומה' במפא"ת, משרד הביטחון
אחת מטענות המתנגדים לפרויקט ה"חץ" בשנות ה־90, היתה סכנת התפתחותו של מרוץ חימוש טילים במזרח התיכון. חשש זה התממש במציאות, והדבר מתבטא במאגר הרקטות והטילים של סוריה ואיראן, נוסף על חיזבאללה וחמאס. נניח לרגע לשאלת הביצה והתרנגולת. מבחינה מעשית, פיתוח מערך הגנה נגד טילים ורקטות נעשה באופן שיטתי, וכיום הוא בנוי מכמה שכבות הגנה.
בין המומחים וקובעי המדיניות ניטש ויכוח ביחס למשמעות המושג "הרתעה". האם הרתעה היא כניסה למלחמה או למבצע יזומים, או שמא מדובר במניעתה של המלחמה? התשובה תלויה בתפיסת העולם של המתדיינים, אך לא מעט גם בתזמון. מפני שאם, למשל, נערך ניסוי מוצלח בטיל "חץ 3" בדיוק ביום שבו מערך ההגנה הישראלי נגד טילים מצליח ליירט טיל קרקע־קרקע שנורה על ידי איראן משטח סוריה, הרי שנתפסו כמה ציפורים במכה אחת.
אין להקל ראש בעלויות הכבדות של פיתוח מערך הגנה זה. עם זאת, כאשר ההנהגה הצבאית והמדינית בארה"ב שותפה לכמה ממוסכמות היסוד שבבסיס מדיניותה של ישראל, המאמץ המשותף יישא פירות - לאו דווקא ברכישת מערכות הגנה, כי אם בהבנה עמוקה שאיראן היא המפתח למהומות במזרח התיכון.
האיום על שלום העולם אינו מליצה. מבלי לזלזל באיום מכיוונו של הרודן הצפון־קוריאני, לאיראנים יש שאיפה מוצהרת להגמוניה אסלאמית באזורנו - ואולי אף בחלקים נוספים בעולם. שאיפה זו מתמרצת את מרוץ החימוש, והכוונה בעיקר למאמצים להשיג טילים בעלי ראש נפץ גרעיני. טילי ההגנה אינם משענת קנה רצוץ; קיומם הכרחי לביטחון. אבל הם אינם מספקים מענה הרמטי. הסיכון בזליגת טיל איראני גרעיני, אפילו בודד, מחייב פעולה התקפית נוספת. יש למנוע בכל דרך את פיתוח הנשק הגרעיני באיראן, אפילו באמצעות פעולה צבאית, ובמידת האפשר כזו המשותפת עם הממשל האמריקני האוהד.
לפי כל הסימנים, מעטפת ההגנה מפני טילים מתחזקת בשכבה משמעותית נוספת: התקרבותן של מדינות ערב לישראל, הנתפסת כראש חץ מול הרוע. מעמד זה נרכש בעמל רב ובסבלנות אין קץ, וגם הוא ראוי להעצמה.
