אילו המחלוקת בסוגיית הקמת החומה בגבול מקסיקו היתה טכנית, ניתן היה לסיימה בהחלטה מקצועית להקמת מערך הגנתי משולב שיורכב ממכשול פיזי, כדרישת הנשיא, ומאמצעים טכנולוגיים מתקדמים, כדרישת הדמוקרטים. אבל נכונות הצדדים לפגוע במאות אלפי עובדי מדינה שפוטרו ומשפחותיהם, ובאזרחים שנבצר מהם לקבל שירותים ממשלתיים חיוניים, מוכיחה שאין מדובר בעוד מחלוקת פוליטית, אלא בקונפליקט ערכים מהותי.
סוגיית אטימת גבולה הדרומי של ארה"ב היא לא פחות מהתנגשות ערכית־תרבותית, שלא ניתן לסיימה בפשרה, אלא בוויתור של אחד הצדדים על עקרונותיו. עד אז, עלול העימות הערכי להקצין ולהידרדר, כפי שכבר קרה בעבר בוויכוח על ערך החירות.
המחלוקת הנוכחית עוסקת בלאומיות, ערך יסוד במוסר הליברלי הקונסטרוקטיבי התנ"כי שלאורו עוצבה הדמוקרטיה האמריקנית על ידי מייסדיה. הנשיא והרפובליקנים מבססים את טיעוניהם על התפיסה הליברלית המסורתית, הרואה בלאומיות - ובמדינת לאום ריבונית יציבה חברתית, כלכלית וביטחונית - את לבנת היסוד בחברה האנושית. כתוצאה מכך, הם דוגלים בחיזוק שליטתה של המדינה על גבולותיה, ובהידוק הפיקוח והבקרה על הנכנסים לתחומה, גם אם מדובר במוכי גורל אומללים.
מנגד, עומדת תפיסה הפוכה הטוענת שהלאומיות ומדינת הלאום הריבונית החזקה הביאו לעולם סבל רב, ולכן יש להחליפן בגלובליזם ובחברות רב־לאומיות ורב־תרבותיות. מדינת הלאום תיחלש כשסמכויותיה יועברו בהדרגה לארגונים וגופים אזוריים וגלובליים, ובכך יצטמצם ה"סבל" הנגרם לעולם. תפיסה זו הולידה לאחרונה את האמנה לעידוד ההגירה בעולם, ודחפה להוקעתן של מדינות המסרבות לקלוט מהגרים, ואפילו של מדינות המתרשלות בקידום הגירה ועידודה.
סיבה נוספת למחלוקת החריפה היא שינוי רדיקלי בתפיסת מהותו של ה"אחר". רעיון זה נהגה על ידי הפילוסוף עמנואל לוינס בעקבות מלחמת העולם השנייה. כוונתו היתה לכונן בחברה חובה מוסרית לגבור על הגזענות על כל גווניה ולכבד את השוני האנושי על כל צורותיו. ההתנכלות ל"אחר" שאיננו "כמונו", הובילה, לפי גישה זו, לאסונות הטרגיים של המאה ה־20.
לוינס לא חזה את הסכנה ההפוכה, שלתוצאותיה אנו עדים כיום: כבמחלות אוטואימוניות, מתן עדיפות ל"אחר" לפני ה"אני" רק בשל היותו שונה, נרדף, עני או חלש - גם אם הוא פושע או אפילו טרוריסט נתעב - הפך לסמלה החדש של המוסריות.
ניסיון קודם לברוא "אדם מלאך", שבניגוד לטבע האנושי מתעלם מאנוכיותו, סיפוקיו ודחפיו ואף מגיש ל"אחר" את לחיו השנייה כשהוא מכה אותו, דרדר את החברה האירופית ליוון המצולה של ימי הביניים החשוכים. היא נחלצה מהם ועלתה על נתיב המודרניזם רק כאשר ערכיה הותאמו מחדש לטבע האדם.
העיקרון החדש־ישן של כיבוד ה"אחר" והעצמתו על חשבון ה"אני", הוא מוסר ימי־ביניימי. חזרתו לאירופה במאה ה־21 חוללה את הזעזועים הפוליטיים, החברתיים והכלכליים הכבדים שהיא חווה כיום, ובכלל זה בדמוקרטיות ותיקות ויציבות כמו זו הבריטית.
ארה"ב מנהלת חזית כפולה על הגבול עם מקסיקו: מאבק ביורוקרטי למניעת חדירה בלתי נשלטת של מהגרים, ומלחמת תרבות ערכית למניעת חדירתם של ערכי הליברליזם האירופי האוטופי והדה־קונסטרוקטיבי.
הטרגדיה היא שבמאבק לשמירה על ערך הלאומיות, מולן שכרם של עובדי המדינה, תוך הפרה גסה של ערך הצדק וההוגנות, שגם הוא ערך יסודי המושרש בדמוקרטיה האמריקנית. כדי להגן על ערך אחד, הנשיא מוצא עצמו שותף להפרתו של ערך אחר, שחשיבותו איננה פחותה. בעולם מושלם היה הנשיא מורה מייד על חידוש שכרם של אנשי הממשל ואולי אף מאשר פיצוי על העוול הבלתי מוצדק שנגרם להם. את התקציב לבניית החומה היה מוטב להשיג בדרך אחרת, ובלבד שתהלום את אותם ערכים מסורתיים שלשם הגנתם נאבק הנשיא טראמפ להקים את הגדר בגבולה הדרומי של ארה"ב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו