בתום תרדמת ארוכה, התעוררו בשבועות האחרונים בכירי המשפטנים ונזכרו כי התקפות על היועץ המשפטי לממשלה הן דבר חמור ומסוכן. שנתיים נמנמו שומרי הסף, בזמן שמנדלבליט חווה מסע רדיפה, השמצות ואיומים בהפגנות תחת ביתו, ומאוחר יותר בכיכר הבימה. כעת, בעיתוי שקוף, הם מסתערים בגלים. הצהרות זעזוע מעושות נשמעות בכנסים, גורמים בכירים ועלומים מתדרכים עיתונאים, והודעות רשמיות מצהירות כמה חשוב כעת, יותר מתמיד, להפוך את מנדלבליט מערבה חבוטה לאתרוג שמור, מפני הזוממים לתקוף אותו, ובכך "להחריב את הדמוקרטיה".
שום אזעקה מעין זו לא צלצלה, כששלטים דוגמת "כול כאלב ביג'י יומו" וקריקטורות מבזות הונפו מתחת לחלון היועמ"ש; אמות הסיפים לא רעדו לנוכח נאומים משולהבים שבהם כונה "הקונסליירי" והואשם בבגידה, או למראה סרטונים שהבהירו שעוד "יגיעו אליו"; וקו אדום לא נמתח כשעקבו אחריו בעת קניות או כשביקש לומר קדיש בבית הכנסת. גם השחתת קבר אביו הוסתרה בצורה תמוהה שבועות ארוכים.
ולפתע פתאום, ערב ההחלטה בתיקי נתניהו, לבשו נציגי החוק את מדי בני האור, ויצאו למלחמה. מדובר במהלך שקוף, מלא סתירות פנימיות ותפור בגסות, שכל מטרתו סימון דרך ולחץ על היועמ"ש למהר לקבל את ההחלטה היחידה הנכונה.
הדוגמה הקולנית ביותר היא המשנה לנשיא ביהמ"ש העליון לשעבר, אליהו מצא. בראיון ברדיו כינה השופט ביקורת שהשמיע נתניהו "הסתה במובן הפלילי של המילה". הוא תלה את האבטחה סביב היועמ"ש בדברי ראש הממשלה, כאילו לא היו הפגנות פתח תקווה מעולם. עוד לפני שנתיים קבע מצא שישנן ראיות להעמדה לדין, ומאז הוא מרואיין מבוקש המתמיד להתלונן על התמשכות החקירה.
לא תופתעו לשמוע שמצא היה נחרץ הרבה פחות כשכתב ב־2004 את פסק הדין שדחה את העתירה נגד היועמ"ש שסגר את תיקי החקירה של אריאל שרון: "העמדתו לדין של ראש ממשלה תביא, קרוב להניח, באופן מיידי, לשינויים בסדרי השלטון במדינה; ולכך עלולה להיות השפעה דרמטית על המדיניות הנוהגת לפחות בחלק מתחומי העשייה הפוליטית והציבורית, וממילא גם על מצבם של אנשים רבים מקרב הציבור. מטעם זה נדרש היועץ המשפטי להליכי בדיקה מיוחדים ולמידות של זהירות והקפדה מוגברת בגיבוש החלטתו", כתב אז השופט ברכות.
דוגמה נוספת היא פרקליט המדינה לשעבר משה לדור, שגם לו אצה הדרך. השבוע אמר: "אין אופציה אחרת, על מנדלבליט לפרסם את החלטתו לפני הבחירות". אותו לדור הפגין סבלנות מרשימה כשהשאיר באוויר במשך יותר מעשור תיק חקירה נוסף נגד משפחת שרון. התיק נסגר לבסוף לא בעקבות חריצות יתר של לדור, אלא בעקבות עתירה לבג"ץ.
משפטן אחר ששינה את טעמו הוא שופט העליון לשעבר אליקים רובינשטיין, שהצטרף למקהלת הקוראים לפרסם את החלטת היועץ עד חודש לפני הבחירות, בסתירה להוראתו של רובינשטיין עצמו בשבתו כיועמ"ש, ערב בחירות 2003, להקפיא חקירות ותיקים נגד נבחרי ציבור, עד לאחר ההכרעה בקלפי.
אין צורך להיות משפטן דגול כדי לראות את הראיות להטיה. כמו רבים מהאזרחים, גם היועמ"ש רואה ושומע אותה. ההחלטה בתיקי החקירה היא גם על עתידו שלו: יכריע לכיוון "הנכון" - יזכה לגיבוי; יעז לסטות משורה - יופקר שוב, כשבכירי המשפט ישובו לשקוע בשינה עמוקה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו