בשבועות האחרונים גוברות התבטאויות מצד גורמים בישראל, בארה"ב ובעולם הערבי, בדבר התגבשות ברית בין ישראל למדינות הערביות־סוניות, בברכה ובתמיכה אמריקנית. לכאורה משקל־נגד להתפשטות האירנית; לאמיתו של דבר, התפתחות מסוכנת, הטומנת בחובה יתרונות דלים וחולפים במחיר חסרונות ממשיים.
אכן האיום איראני על ישראל גובר, באחיזתה המתרחבת של טהרן בעיראק, סוריה ולבנון, ובשליחת זרועות גם לעזה ולתימן. פניית טורקיה תחת ארדואן לכיוון איסלמיסטי, ביטלה אפשרות לגייסה נגד איראן. כתחליף, מנסים בישראל ובארה"ב לייצר ברית עם מדינות ערב הסוניות, ובראשן סעודיה, מצרים וירדן. אך אלה משטרים חלשים ומעורערים, שעיקר משאביהם מכוונים לדיכוי אופוזיציה מבית. מוכרים לנו ברית עמם כמשקל נגד לאיראן, אולם חזון החבירה לסונים מופרך מיסודו: זהות אינטרסים מוגבלת וזמנית עמם, לא שווה את המחיר שידרשו, ובכל מקרה המדינות הסוניות אינן מסוגלות לספק את הסחורה. אף שישראל והסונים מסכימים ביחס לאיום האיראני, אין לנו כמעט אינטרסים משותפים נוספים. מבחינה כלכלית או צבאית יש להן מעט מה להציע לנו, וכל שיתוף פעולה גלוי עם ישראל מצדן, נתקל בהסתייגות ציבורית אדירה.
האם בעימות שלנו עם איראן יילחמו הסונים לצדנו או למצער יתמכו בנו באופן גלוי כלשהו? כמובן שלא, ולמעשה סביר שבלחץ "הרחוב" שלהם, יחברו אל אויבינו, אפילו רק למראית עין. שהרי גם המשטרים הסונים ה"מתונים" מחויבים עדיין לאידיאולוגיה פן־ערבית הרואה בישראל נטע זר. הם מכירים בנוכחותנו ומשתפים פעולה באופן נקודתי, אך נורמליזציה אמיתית ומלאה עם ישראל, תחתור תחת בסיס קיומם.
גם כאשר ראשי המשטרים הסונים מעוניינים בקשר עם ישראל, ומפיקים ממנו יתרונות ממשיים, הם אינם מסוגלים למעשה או אמירה גלויים בזכות "הישות הציונית". יורש העצר הסעודי רואה בנו חבל הצלה מול האיום האירני, אך אם יאמר זאת בערבית תתערער שליטתו במדינתו. נשיא מצרים פולט בראיון משפטים על שיתוף הפעולה הביטחוני ההדוק עם ישראל, ומיד חוזר בו מחשש להשלכות על דעת הקהל. מלך ירדן, שישראל היא תמך עיקרי בשלטונו הרעוע, ואף מונעת מעמו לגווע בצמא, יוצא נגדנו בהצהרות ובצעדים דיפלומטיים כשהאופוזיציה אצלו מתחזקת.
אז אם לא יסייעו, אולי רק לא יזיקו לנו? גם כאן התשובה שלילית. ברית סונית עם ישראל, אפילו לא פומבית ופריכה, תדרוש מאתנו מחיר כבד בוויתורים מדיניים, ותקשור ידנו כשנבקש לפעול צבאית בסוריה או בעזה - כפי שכבר קרה בעבר. במלחמת המפרץ הראשונה, ישראל נמנעה מתגובה על ירי הטילים העיראקי לשטחנו, כדי לשמור על התמיכה הערבית בארה"ב. הפרס שקיבלנו על כך היה ועידת מדריד, שבה הופעל עלינו לחץ חסר תקדים לויתורים מדיניים. גם עתה יש הטוענים כי למען הברית עם הסונים, עלינו לשלם בקבלת היוזמה הסעודית המסוכנת או בויתורים אחרים.
חשוב שנכיר בכך שעלינו להתמודד בעצמנו עם האיומים סביבנו, ונבהיר לידידינו האמריקנים, שהברית הסונית לא רק שאינה מועילה, אלא היא משענת קנה רצוץ; מי שיסמוך עליו, תינקב כף ידו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו