שוקי המניות בעולם מספרים טוב יותר מכל שוק אחר את סיפור כלכלת העולם. מדובר במיליוני שחקנים מקצועיים שדעותיהם משוקללות במעשים יומיומיים, שהם מקבלים עליהם אחריות. לא מילים בעלמא, כסף על השולחן.
אנחנו יכולים להתפלמס עם מומחים עד כמה 2018 היתה טובה, עד כמה ישראל חשופה לסיכונים בעולם והאם השוק גבוה מדי או נמוך מדי; אבל בשביל מה לעשות את זה אם המספרים על לוחות הבורסות בארץ ובעולם אומרים את זה בבירור? שוק המניות בארץ התנהל רוב השנה במין עצלות חיובית - עליות מתונות שעד נובמבר עוד היה אפשר לדמיין את השנה הזו מסתיימת בעליות של 6% במדדים המובילים. משקיעים היו שמחים לצלוח שנה שכזו עם תשואה שכזו, שפעם נחשבה נמוכה בשוק. אבל אז הגיע חודש דצמבר, שהזכיר בעוצמתו את תחילת שנות השלושים של המאה הקודמת - מכה של יותר מ־10% שהביא את ת"א 125 לסיים את השנה בתשואה שלילית של כ־3%.
אז מה הבורסה באחוזת בית מספרת לנו? היא אומרת שאנחנו קשורים לעולם, אבל יש לנו את האמירה שלנו. בארה"ב הדאו ג'ונס סיים את השנה בנפילה של 6.7% ומדד מניות הטכנולוגיה, הנאסד"ק, בירידה של 4.6%. אז אנחנו לא לגמרי שם, אבל מושפעים. אם נבדוק מה קורה עם השותפים האחרים לצלחת, כמו בריטניה, או גרמניה וצרפת - שאמורות להיות השמנה והסלתה של כלכלת אירופה, אז נגלה שבריטניה, מדד הפוטסי 100, נפלה ביותר מ־12%, ובגרמניה, הדקס נפל ביותר מ־18%, והקאק 40 בצרפת השיל מעצמו כמעט 12%.
גם הנמרים באסיה חלו וסין, חצר הייצור של כדור הארץ, ה־CSI300 איבד 25% והניקיי ביפן צנח אף הוא ב־12%. בקיצור, כשמביטים במתרחש בבורסות העולם נראה שתל אביב נפגעה בגל הדף, והמרחק הפיזי מאותן מדינות שהתרגלנו להתקנא בהן, התברר כיתרון. זה לא אומר שלא יכולנו לסיים את השנה הזו במצב טוב יותר - נניח בתשואה חיובית סמלית. אבל השוק פה לא יכול להתעלם מכמה עובדות שמאיימות עליו - מדיניות לא מרוסנת בחודשים האחרונים וגירעון ממשלתי לא סימפטי. שר האוצר הבטיח שדצמבר יחזיר אותנו ליעד הגירעון, אך בימים האחרונים של החודש ובימים הראשונים של 2019 הוא כבר לא התבטא בעניין. אם היו לו נתונים אחרים הוא בוודאי היה מציג אותם, אבל ככל הנראה אין לו. די ברור שהשנה תיגמר בגירעון מהיעד, שגם הוא לא היה נמוך במיוחד.
הבורסות שעשו את זה השנה הן לא כאלה שאנחנו מכירים מקרוב - בורסת אוקראינה, למשל, זינקה ב־77.5%, ויש עוד כמה שסיימו שנה יפה, אפילו ונצואלה היא אחת מהן, אבל לכך יש סיבות ייחודיות שלא קשורות לסיפור שלנו.
חולשת השווקים ב־2018 התבטאה גם במספר ההנפקות החדשות בארץ ובעולם. לפי "איגוד החברות הציבוריות", בבורסה בת"א, שהמשיכה להצטמצם, מספר החברות הנסחרות ירד השנה ל־449 מ־457 חברות שהיו רשומות למסחר בסוף 2017. לא פחות מ־24 חברות ציבוריות נמחקו מהמסחר השנה, כשמנגד נרשמו רק 14 חברות חדשות, 3 מהן ברישום כפול. בימיה הטובים יותר נסחרו בבורסה בת"א יותר מ־600 חברות.
המהפכה עדיין בעיצומה
ייתכן שבראי ההיסטוריה, צמצום הבורסה, המאבקים של הבנקים המרכזיים להחזיר את הריבית ל"מתווה הרגיל", הירידה בצמיחה בעולם והירידה בשיעור ההשתתפות בעבודה - כל אלה יוסברו כעניין הנובע ממהפכה אחת שהאנושות עוברת בימים אלה. ואגב, גם היסטוריה היא לא המושג המוכר לנו, כי בעולם איטי יותר שינויים נראו רק בחלוף עשורים, וכיום הם מתרחשים בכל שנה.
השבוע ביקרתי בגרמניה, שקריסת השוק שם מבטאת היטב את פחדיה. קודם היא הובילה את הקמת גוש היורו כדי להוזיל את הפרנק ולהתמודד עם הדולר. היא הצליחה בכך שצירפה את שכנותיה עם המטבעות החלשים יותר, שיחד יצרו מיש־מש זול שהצליח להחזיק את התעשייה הגרמנית כרלוונטית. אבל עכשיו הגיע עידן הרכבים החשמליים שמאיים עליה. טסלה מדירה שינה מעיני תעשיית הרכב, הקטר של התעשייה שם, אבל לא רק היא. גם אם ב.מ.וו, מרצדס ואאודי יצליחו להציג מתמודדות ראויות בשוק החשמלי החדש, הרי הוא כבר לא יהיה דומה לשוק המסורתי. במכונית החשמלית יש מאות רכיבים מתכלים פחות מאשר ברכב בנזין; תחזוקת הרכב החשמלי הרבה יותר זולה ולא מצריכה הרבה מהשמנים ומהתוספים שתעשיות שלמות בגרמניה מתפרנסות מהם. בעולם הרכב החדש הזה, לישראל יש הרבה יותר מקום מאשר לגרמניה. ולמרות זאת, הביקורת בגרמניה היא שהשוק עדיין לא נערך לשינויים שהעולם עומד לעבור - שינויים שעלולים להיות רעים מאוד מבחינתה.
כולם זיהו את מהפכת הידע בעולם - זו שביטלה את הרלוונטיות של ערך הסחורות וכל ערך גשמי אחר, אבל המהפכה הזו עדיין בעיצומה. ייתכן מאוד שתעשיית הרכב המסורתית של גרמניה היא עוד אחד מקורבנות אותה מהפכה, וגם סין משלמת את המחיר הכבד על כך. מהפכה נוספת שמתחוללת בעולם היא בתחום האנרגיה - סוף עידן הפחם והנפט והתקווה של האנרגיות החדשות. נכון לשנה זו האנרגיות החדשות לא מספקות את הסחורה, אבל הן ללא ספק מסמנות כיוון. מהפכת הידע ומהפכת האנרגיה מתרחשות בתקופה שבה שיעורי הילודה בעולם יורדים לשפל שהאנושות לא ידעה כמותו - גם זו מהפכה שהכלכלה לא יודעת להתמודד איתה. המשמעות המיידית שלה היא שהמודלים הפנסיוניים קורסים. המודל שאומר שהמבוטחים החדשים מממנים את הפנסיות של המבוטחים הישנים לא עובד יותר.
להתפרנס? לא מעבודה
האם הבנקים צודקים בדבקותם בתוואי של 2%-3% ריבית בשנה? הרי גם יחס הביקוש־היצע לכסף משתנה באופן דרמטי. אנחנו רואים שבמדינות המערב יותר ויותר אנשים פולטים עצמם משוק העבודה המסורתית. גם התפיסה הבסיסית שלפיה כל אחד חייב להתפרנס מעבודה כבר נתפסת כארכאית. צעיר אירופאי, אמריקני או ישראלי לא ילך לעבוד בבניין, בתעשייה, בחקלאות או בעבודות ידיים אחרות שנחוצות לכל כלכלה. במקרים רבים, התפיסה הזו דוחקת את חסרי העבודה להשקעות וליזמות. תופעה זו לא נמדדת במדדי האבטלה הרגילים, שכן מובטל הוא מי שמחפש עבודה, והם כאמור כלל לא מחפשים.
במציאות המורכבת הזו נראה שזרעי 2019 לא מסמלים יציבות - בעולם ובארץ. הורגלנו לראות איומים ביטחוניים, אך אנחנו מתעלמים מהאיומים הכלכליים העומדים בפנינו. אחרי שר האוצר לפיד ראינו בכחלון תקווה לשינוי. הוא עשה זאת בחלק מהתחומים, אבל התברר שגם הוא לא מבין שוק, ובניגוד ללפיד, שאיים לשבש את שוק הנדל"ן, כחלון גם הצליח. ראוי ששר האוצר הבא לא יהיה הימור, אלא אדם הגיוני וחסר משוא פנים שיכין אותנו להתמודדות ראויה עם האתגרים שעומדים בפנינו. •
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו