מי מפחד מ"בני האדום"?

בסוף השבוע שעבר, כשנשאל ראש הממשלה כיצד הוא מתייחס לכניסתו של בני גנץ לפוליטיקה, השיב כי אינו מתערב בשאלה את מי רוצה השמאל להציב בראשו. דרכו של נתניהו להכריז על מתנגדיו כ"שמאלנים", רחמנא ליצלן, נובעת כנראה מהערכתו שה"בייס" לא יבדוק בציציות של יריביו, ויסכים כי "שמאלן" היא מילת גנאי. לא בטוח שהשיטה הזו תעבוד גם הפעם.

בכל מקום שבו הוא נמצא, השמאל שואף לצמצם פערים בחברה, להעצים את החלש, להימנע מאלימות מיותרת ביחסים בינלאומיים, ולהשתמש בה רק כאשר מוצו האמצעים האחרים. ייתכן מאוד שכאשר יגלה בני גנץ את צפונות ליבו, יתברר שהוא בעד מדינה יהודית ודמוקרטית, ואף סבור שמוכרחים לקבוע גבול בינינו ובין הפלשתינים. אפשר שברגע זה, הציבור כבר לא ייבהל כל כך מה"שמאלנות" המודבקת לרמטכ"ל לשעבר.

גם נתניהו ודאי זוכר שהיה זה הליכוד, בראשות אריאל שרון, שהוביל את ישראל לנסיגה בעייתית מאוד מרצועת עזה, ללא כל הסכם. זה אותו ליכוד, בראשות נתניהו, המאפשר מדי חודש בחודשו את העברת מזוודות הדולרים המבישות לחמאס. אם זהו "הימין הגאה", יכול מאוד להיות שהציבור ישתכנע ממי שמעדיף הסכם על פני חד־צדדיות, ומי שמעדיף את ההנהגה הפלשתינית המקפידה על תיאום ביטחוני עם צה"ל, על פני חמאס שאינו מכיר אפילו בזכותנו להתקיים.

מי מפחד מבני האדום?

עד לפני ימים מועטים נתפסה מערכת הבחירות כמשאל עם בשאלה האם ראוי כי נתניהו ימשיך לכהן כראש ממשלה למרות המלצות המשטרה להעמידו לדין. נתניהו האמין, ככל הנראה, כי במשאל עם כזה הוא עשוי לנצח, ואפילו בקלות, בעיקר אם היועץ המשפטי לממשלה לא ימהר ויודיע על הגשת על כתבי אישום נגדו, בכפוף לשימוע. 

כעת מסתבר כי אם אכן מדובר במשאל עם, הוא עשוי להתמקד דווקא באיש ששירת כל חייו הבוגרים במדים, אמר מעט מאוד, ושכל מילה שיוצאת מפיו נמדדת, נשקלת ומתפרשת מזוויות רבות. המנדטים שהסקרים מנבאים לו עוד לפני שהציג לציבור את שמות המתמודדים במפלגתו ואת משנתו החברתית והמדינית, עלולים להפוך לבועה שתתפוגג ברגע שתיחשף, כשם שהם עשויים לתפוח - עם או בלי חבירה לאחרים - ולהפוך לאיום המשמעותי ביותר על הימין.

אם גנץ שמאלני, הוא ככל הנראה יותר מפא"יניק פיקח וזהיר, לפי הסימנים ועדויות ידידיו, מאשר "בני האדום", כפי שיתואר מעתה על ידי נתניהו ואנשיו: סוציאליסט המבקש להלאים את כל אמצעי הייצור, להטיל מסים כבדים על העשירים, ולפרז את ישראל מכל נשק. יכול מאוד להיות ששאלת הבחירות ב־2019 תהיה אם מספיק להטיח ביריב הפוליטי האשמה ב"שמאלנות" כדי להמריץ את ה"בייס" ולהשיג ניצחון סוחף נוסף לימין.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו