בדיוק שלוש שנים חלפו מאז אותו היום שבו התבשרתי: "צביקה מאושפז בביה"ח הכרמל, ולא יוכל להגיע לפגישה איתך". לא מתאים לצביקה לא להגיע לפגישה בנושא הטיפול בחיילים בודדים. הבנתי שכנראה זה משהו רציני. ביטלתי הכל ועליתי לחיפה לבדוק מה מצבו. ראיתי את צביקה מתקשה לנשום ומייד הבנתי - מרגע זה מתחיל המאבק של צביקה, מאבק על כל שריר, על כל תנועה, על הדיבור ועל כל נשימה.
אבל צביקה היה צנחן לוחם, כזה שלא יוותר ולא ייכנע. הוא לא נתן לקשיים ולכאבים, לכעס ולתסכול, לעצור אותו. אלפי חיילים בודדים, בהווה ובעבר, היו זקוקים לו, תלויים בו, היה לו תפקיד. היה לו ייעוד בחיים. מרותק לכיסאו, למיטתו, למכשיר הנשימה המחובר לגרונו, קולו לא נשמע, אך עיניו המשיכו לדבר. כך המשיך בפעילותו, זוכר ודואג לכל חיילת וחייל שהחל לטפל בהם. מבחינתו - אסור שהדברים ייעצרו. אם יש השבעה בכותל, צריך לדאוג לארוחה עבור חיילי הצנחנים הבודדים שמשפחותיהם בחו"ל ואין מי שיחבק אותם ויחלוק עימם את ההתרגשות והשמחה.
יותר משלושים שנה הקדיש צביקה את כל מרצו וכוחו, במסירות אין קץ, תוך דבקות במשימה, לעזור, לסייע, לחבק ולפרוץ את הדרך לחיילות ולחיילים הבודדים. דווקא בשלוש השנים האחרונות, שבהן נאבק בעקשנות להמשיך את מפעלו האדיר על אף מחלתו המשתקת, זכה צביקה לראות כיצד פועלו והשפעתו החשובה הגיעו לתודעת הציבור כולו, וחדרו לכל בית ולב בישראל. נושא האימוץ והדאגה לחיילים הבודדים, שהחליטו להתנדב ולקשור את גורלם בגורל מדינת ישראל, הוא נחלת הכלל.
במדי צנחנים, מהאלבום המשפחתי // צילום רפרודוקציה: הרצי שפירא
מנחמת העובדה, שצביקה זכה בחייו לשמוע שפע תשבחות והכרת תודה, ששיאן היה "פרס ישראל" שהוענק לו. לעולם ייזכרו בתולדות ישראל הדברים שאמר באותו מעמד, כיצד בגרונו הניחר סיפר על החיילת הבודדה שנהרגה בפיגוע, תוך כדי שהיא שרה איתו יחד מהעבר השני של הטלפון את "התקווה". סיפור קטן ומצמרר המתמצת את עוצמת החשיבות של מפעל חייו של צביקה לוי.
חברים רבים וטובים איבדתי לאורך הדרך, לוחמים ומפקדים נועזים, אנשי מעשה והגות. ביניהם אנשי דוגמה ומופת לא מעטים. הייחודיות של צביקה, שאיתו עבדתי ארבעים שנה, היתה יכולתו לפעול כמפקד, כמחנך, כאבא דואג וכאמא מלטפת. הוא ידע לרתום אנשים מן השורה ובעלי שררה, לשכנע במילותיו ולכבוש בחיוכו את כולם מכל עמדותיה, גווניה וחלקיה של החברה הישראלית ושל יהודי התפוצות, ולגייסם לטובת החיילים הבודדים. אפשר, שהיתה זו פשוט הדוגמה האישית של נתינה ומסירות אין קץ למטרה, שהפכה למפעל חייו וסחפה את כולנו אחריו.
יהי זכרו ברוך.
הביאה לדפוס: עדי חשמונאי
אלוף (מיל') יורם יאיר (יָיָה) הטיל על צביקה לוי את המשימה לטפל בחיילים הבודדים בתקופה שבה כיהן כראש אכ"א, כיום הוא משמש יו"ר "יחד למען החייל
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו