שייע גלזר עבורי הוא כמו ואווה או פושקאש עבור בני דורי בברזיל והונגריה. אימא זהבה ואבא אריה הביאו ב-29 בדצמבר, אתמול לפני 91 שנה, מחדר היולדות בהדסה לבית הקטן שבשכונת מחלול ב', חבילה קטנה שקראו לה שייע. כשגדלו הילדים, אבא אריה שהיה קבלן בניין, לקחו את חיימל'ל, בוקה ושייע לעזור לו בבניית בית הכנסת הגדול ברחוב דיזנגוף פינת ירמיהו. שייע היה אחראי על הטיט. אחר כך עברה המשפחה לרחוב בני דן 8, וכשמנים אוסישקין מת, קראו לבית אוסישקין 8.
נסו לתאר את אוסישקין פינת הירקון של תחילת שנות ה-40' במאה הקודמת. שיירת גמלים מובילה זיפזיף לבנייה מהגבעות שמעבר לירקון, עוצרת מדי פעם, ויחד עם מוביל השיירה מתערבבים בנערים ששיחקו בכדור על האספלט הרותח. בימי ראשון הפקיעו החיילים הבריטים את המגרש ושיחקו נגד האבודים היהודים של מוסך ה'ליילנד', שטיפל במשאיות של הצבא הבריטי.
בימי שני ורביעי התאמנה מכבי ת"א באיצטדיון המכביה הסמוך. בימי ראשון ושלישי התאמנה הפועל. שייע הלך לראות את מכבי מתאמנת, ופעם אחת כשכדור תועה עף לקראתו, החזירו בבעיטה אדירה. אחד משחקני מכבי הגדולים דאז, גאול מכליס, שצפה במתרחש, התקרב לשייע וצעק: "צוציק, איך קוראים לך? תבוא מחרתיים בשלוש ותביא שתי תמונות ועשרה גרוש". ביום אחד ב-1942, כשרומל היה בשערי הארץ, אנשים מהסוכנות דפקו בדלת ומדדו מסכות גז. כששייע היה בן 18 אימו לא קמה מניתוח וב"שבת השחורה" של 1946, דפקו הבריטים על הדלת. לשייע לא היתה תעודת זהות, אז הם העלו אותו למשאית ולקחו אותו לרפיח, שם חילק אוהל אחד עם יזרניצקי, ש-37 שנים אחר כך יהפוך לראש הממשלה, יצחק שמיר. בוקה ובבה, האח הצעיר, היו מחכים כל יום חמישי בחנייה של רחוב ביאליק, לבדוק אם שייע הגיע.
יום אחד הוא חזר, ומאז אי אפשר היה לעצור אותו. כשהכדור נשלח אליו, היו יושבי היציע נדרכים כדי לא להחמיץ את הרגע. כמו מכונית פורמולה 1, כך שייע היה דוהר ברחבה כשהכדור נדבק לגב נעלו, משאיר מאחוריו אבק ויריבים, ומגלגל את הכדור פנימה.
מאמן הנבחרת, סקלי ההונגרי שהתאהב בו, העניק לו את נעלי הכדורגל האיטלקיות שלו, ונתן הוראה ערב משחק מול טורקיה, לכל שחקני ההרכב, להעביר לכיוונו כדורים ארוכים ומהירים לשטח חופשי, כדי שינצל את כושר הפריצה שלו. זה נגמר בשלישייה. כמו גרד מילר שנולד אחריו הפך גלזר לעכבר רחבות. בגומלין באיסטנבול, מול 30 אלפי טורקים, שייע הבקיע צמד מהמם, מה שהביא את הבלם המנוסה בולנט להטיח את ראשו בקרקע ולמרר בבכי. פנרבחצ'ה הסכימה לשלם עליו הון, אבל אחיו בוקה, בסיכול של הרגע האחרון, שלח אותו למנהל מכבי, זלמן קליאוט, שיסדר לו מניה באגד, בעוד אלפי טורקים ממתינים לו בשדה באיסטנבול. שייע נשאר פה כדי שאבא אריה, שלא הלך לראות משחק כדורגל מעולם, יוכל להתעדכן בעיתון 'הבוקר' של הציונים הכלליים, שיצא רק בראשון ורביעי, מה עשה התכשיט שלו.
עורך "העולם הזה", אורי אבנרי קלט את הלץ, והפך אותו לבעל טור שישלח את רשמיו מהנסיעה המיתולוגית של הנבחרת לבריה"מ ב-1956. שייע כתב שטוב שהמטוס נחת בחושך, כי הא היה אכול פחד טיסה, וכך נחסכו ממנו המראות מהחלון. רק אבי נמני הדביק אותו וכבש יותר ממנו במכבי, אבל שייע נולד בימים, שעל כישרונו האדיר, זכה להיות נהג אוטובוס. הוא פשוט נולד בשנתון הלא נכון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו