1.שלשום בערב עברתי ליד בלומפילד. בית המקדש השלישי (באסה, בלומפילד, ועכשיו זה) עומד כבר על תילו. אמנם עדיין באפילה, אבל מתמרק, ושמונה חודשים לפני שיחזור לחיקו של הכדורגל הישראלי לאחר היעדרות של ארבע שנים נראה שרק הוא חסר כדי לחגוג עם מכבי ת"א את האליפות ה־18 שלה מקום המדינה וה־22 מ־1936.
לאצטדיון בנתניה, שהפך לבית מושמץ בידי האוהדים בגלל פקקי הענק בכביש החוף, עוד יתגעגעו לדעתי לאורך עונת 2019/20 לפחות, ואולי גם ב־2020/21. זאת מכיוון שמגרשי החניה שהספיקו בקושי ל־14 אלף יושבי בלומפילד הקודם, הם אותם מגרשים שיצטרכו להכיל 29 אלף אוהדים בזירה החדשה. הקו האדום ברכבת הקלה, שיעצור גם בשדרות ירושלים, סמוך לבלומפילד, יהיה מוכן לכל המוקדם באוקטובר 2021. בשורה התחתונה - בלומפילד יהיה בעונה הבאה, אבל יהיה קשה להגיע אליו.
2. שלשום בערב, עדיין בנתניה, הגיעה האלופה היוצאת והשליכה לעזאזל את כל הפרמטרים שהפכו אותה בשלוש השנים האחרונות לאימפריה, ששינתה כאן סדרי בראשית וטילטלה את ההגמוניה בכדורגל הישראלי. שלוש שנים רצופות במקום ראשון לא מפוזיציה תל־אביבית או חיפאית היה דבר חסר תקדים, והיה ברור שמכבי תרכז מאמץ אמיתי כדי לאבד שליטה.
דיברנו על הפרמטרים שב"ש הגדולה השליכה בהתרסקות שלשום - אובדן החוסן ההגנתי, חולשתו של מרכז השדה, הליבה של ב"ש ההגמונית, ובעיקר, וזה הכי בולט - חוסר האונים של מאמנה הכל יכול, ברק בכר, ששלט פעם בכל תסריט, בכל הרכב או חילוף.
עכשיו בכר צופה בסגל העצום, היקר, הרחב והמתוסכל שעומד לרשותו דורך זה לזה על היבלות.
כשהסתיים המשחק נשארו בתא הצפייה באצטדיון אלונה ברקת ובעלה אלי, אדריכלי הבוננזה שהתפוגגה. הם לא היו צריכים את ה־3:0 כדי להבין את המצב, אבל הדרך שבה הוכתה ב"ש נתנה להם להבין שהסתיימה תקופה ושצריך להרים את העסק מחדש, יעלה כמה שיעלה.
3. במכבי ת"א, שמייצגת על פניו עיר חזקה, שבעה ועשירה, שיחקו אתמול שישה שחקני בית, ועוד אחד, רוסלן ברסקי, על הספסל. אגב, ברסקי היה קפטן הנוער בקבוצה ששיחקו בה דור מיכה ומונאס דאבור, עד שחזר מגלות של שבע שנים בשדות קטמון וקביליו. ב"ש, יהלום הפריפריה, שהאינטרס שלה לגדל מודל של מאיר ברד ואליניב ברדה הוא מובהק, לא הרכיבה שחקן בית אחד שלשום.
משבר הפייר פליי אילץ את מכבי להמציא את עצמה מחדש, ולמזלה הסקאוט־על ולדימיר איביץ' היה בינגו. מסיבות העיתונאים לפני משחקים של איביץ' והקפטן שרן ייני הן פצצות שעמום. ייני הוא אחד שבחיים לא פותח מדור ספורט בעיתון כדי לקרוא מה כתבו עליו, ולכן לכתבים שיושבים מולו במסע"ת נופל העט וגם הראש כשהוא מדבר.
איביץ' ממשיך את מורשת ג'ורדי קרויף, שניקה את האלמנט השחצני, ה"איציק זוהרי", מהמועדון. איביץ', אפילו יותר מקודמו, שולט בדינמיקה עם השחקנים ביד רמה. כששחקני ספסל קופצים על המאמן שלהם בגולים זה סימן טוב. מכבי תפתח עכשיו את הארנק כדי לתגמל את המאמן שלה, ותוסיף סעיף בחוזה העתידי שלו - מותר לך לחייך ב־17 הפרש על היריבה שלך.
