אוזנו של האזרח הישראלי כבר התרגלה לזעקות השבר מהאגף הליברלי על קִצה הקרֵב של הדמוקרטיה. על פי רוב מדובר בזעקות "זאב זאב". אבל כשדינה זילבר, המשנה ליועמ"ש לממשלה, שהיא אבי אבות ניגוד העניינים, מקבלת הכרעות בנוגע לניגוד עניינים בעבודת הממשלה, אני מתחיל להשתכנע שאולי יש משהו בדברי הזועקים.
השבוע, כך הודיעה דוברות משרד המשפטים, התקיימה פגישה בין זילבר וצוותה לבין ראשי המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג), בשאלת קיומו של ניגוד עניינים בהצבעה של אחת מחברות הוועדה לתכנון ולתקצוב (ות"ת). משמעות ניגוד העניינים היא לעניין ההצבעה על אישור הפקולטה לרפואה באוניברסיטת אריאל. החלטה סופית, כך בהודעה, תתקבל בקרוב.
לא מדובר בהודעה תמימה. רק לפני חודש וחצי יצאה זילבר בריש גלי נגד שרת המשפטים ונגד הממשלה המכהנת. לאיש לא היה ספק שלא בחוות דעת מקצועית עסקינן. עקרונות יסוד של הממשלה וסדר היום הפוליטי של שרת המשפטים, זכו מפיה למתקפה חזיתית מתוכננת: "הימים אינם פשוטים והם מביאים איתם לא רק חוקים חדשים אלא גם מילים חדשות - משילות, נאמנות, התגברות - שיח פוצע, מצלק את הרקמה החברתית המשותפת... הבו לנו יועמ"שים צייתנים, אמנים מסורסים, תקשורת מרוסנת, עם ממושמע מחונך שחשיבתו אחידה".
סביר להניח שלא היינו זוכים לשמוע את הפנינים הללו, לולא העובדה המרעישה שעובדת מדינה בכירה תוקפת את הדרג הפוליטי לעיני כל ישראל. אפילו היועמ"ש, אביחי מנדלבליט, יצא משיווי משקלו ונזף בה, תוך שהוא קובע שמדובר ב"סגנון שאינו ראוי ואינו מקובל מפיו של יועץ משפטי בשירות הציבורי".
זילבר איננה טיפשה; היא ידעה היטב שהיא מהלכת על פי התהום. ברור היה לה שמעשה כזה עלול לגרור את פיטוריה, ואף מחויב היה שכך יקרה בכל דמוקרטיה תקינה. אף על פי כן, באומץ ליבה סיכנה את משרתה ואת מעמדה הציבורי בשם ערכיה המעוותים המדמים את ממשלת ישראל לשטן, ובכך הכשירה כל נורמה ציבורית פסולה כל עוד היא עשויה לשרת את ההתנגדות לממשלה.
ניתן להעריך את אומץ ליבה של זילבר, ניתן לבוז לו. מה שברור הוא שהיועץ המשפטי לממשלה הסתפק בנזיפה האמורה, אך כדרכה של האוליגרכיה המשפטית שלנו, הוא הגן על המשך כהונתה בגופו, וכך נותרנו עם מציאות הזויה שבה מתקיימת אופוזיציה גלויה לממשלה בתוך משרד המשפטים, והעולם כמנהגו נוהג.
אולם כרגיל, האוליגרכיה שוברת את שיאי ההיתממות של עצמה ולא מסתפקת בעצם קיומו של המכתש הזה בלב ליבו של הרציונל הדמוקרטי. וכך לנגד עינינו המשתאות, דינה זילבר, המשמשת בעצם התנגדותה לפעילות הממשלה כראש האופוזיציה בפועל, מנהלת בדיקות בנוגע לניגודי עניינים בפעילות הממשלה וזרועותיה. וכי יש לנו ניגוד עניינים גדול מזה?
ייאמר מיד, ככל שמדובר בשדה הפוליטי, עמדותיה של זילבר אינן ייחודיות. לוּ השמיעה אותן כאחד האדם, הן היו נבלעות בשטף הקולות הלגיטימיים העולים מן האופוזיציה. ייאמר עוד, לו אכן התקיימו ניגודי עניינים בהחלטה על הפקולטה לרפואה באריאל הרי שיש למצות את הבדיקה בצורה מקצועית ולהטיל את העיצומים המקובלים במקרים שכאלו. מה שברור הוא שהאחרונה שמסוגלת לעשות זאת ביושרה, בענייניות וללא משוא פנים, היא הגברת דינה זילבר.
עדיין לא מאוחר; אולי זעקה ציבורית תועיל להדחתה של זילבר ממשרתה ולכל הפחות מטיפול בניגודי עניינים מן הסוג שעל הפרק? בעולם מתוקן מן הסתם הייתה מוגשת עתירה לבג"ץ שהיה מוריד מן הבמה את תיאטרון האבסורד הזה. במקרה שלנו לא נותר אלא להצטרף לתמיהתו של הסאטריקן הרומי יובנאליס: מי לעזאזל, ישמור על השומרים?
ד"ר אסף מלאך הוא ראש המכללה למדינאות ויו"ר ועדת המקצוע ללימודי אזרחות
