נפש יפה כמו אקורד

יגאל בשן ז"ל ניחן ביכולת ללכוד את רגעי הקסם בחיים של כולנו • ולמרות הכאב בסיפורו, אפשר לקוות שלו היה יכול לשיר את השיר כולו מההתחלה, לא היה משנה בו ולו מילה

גם ילדי הגן יודעים להבחין בין שמחת האקורד המז'ורי ועצבות האקורד המינורי. אם הייתי צריך להמר מהו האקורד שדוד המלך ניגן אי אז בירושלים כדי לשמח את האל, הייתי מנחש שזה אקורד מייג'ור שבע. מדובר באקורד יפהפה שבדרך נס מצליח להכיל בתוכו בו בזמן גם מז'ור וגם מינור, ועדיין להישאר ייחודי בזכות עצמו. 

יגאל בשן היה איש "מייג'ור שבע" שכזה, ולא רק בשל חיבתו להשתמש בו ברבים מלחניו. גם בלי להבין דבר וחצי דבר בהרמוניה מוזיקלית, כל מי שהקשיב למוזיקה שיצר בשן, הכיר את האיזון העדין שהיה בו, בין שמחת חיים ודוק עצבות רכה שכזו. בארץ אבות קשוחה שכזו, המוזיקה של בשן בקעה ממקלטי רדיו ברחבי ישראל ושיקפה עדינות ואצילות ישראלית נדירה. אם זה בגון קולו הרך, בשירים החולמניים שכתב או בחיוכו הביישני.

כל התכונות האלו הן שגרמו לבשן להיות כל חייו ז׳אנר של איש אחד, מיוחד ונחמד. בשן יצר מוזיקה ישראלית עדינה ומעודנת שנתנה לילד שהייתי תקווה שיום אחד, כשנהיה גדולים, החיים לא יהיו מלאים בלעג או בצחוק ציני מריר, אלא בחיוך מעודן.

בשן הופיע בעולם המוזיקה הישראלי בשלהי שנות ה־60. הנער המוכשר מרחובות התפרסם עוד לפני שירותו הצבאי כזמר נהדר ומצליח. ואף שהיה בן הדור השלישי בארץ, החליף את שמו מבשארי לבשן. שינוי קטן אך משמעותי, שסימן את ברית המילה שיוצאי ארצות האסלאם נדרשו לה כדי להיות ישראלים "ראויים", ולקבל את ההזדמנות לקחת חלק בעולם התרבות הישראלית של אותן שנים. 

כנער בשנות ה־60, בשן אהב את הביטלס ואת מוזיקת ילדי הפרחים, והיה מאמין גדול בכוחה של האהבה לנצח גבולות, גדרות והגדרות. דמותו לא נקשרה לעיסוק במזרחיות ובאמירות חברתיות, ולמרות אהבתי לשיריו כילד בבגרותי, לא חשבתי שמוצאו היה ציר משמעותי ביצירתו; איך אמרו השבוע באחד ההספדים ברדיו במחמאה עקומה ומקוממת במיוחד - "בשן כלל לא נראה תימני".

אך כשהתחלתי לחקור את תולדות תרבות הזמר של יוצאי ארצות האסלאם בישראל, גיליתי להפתעתי שבשן היה למעשה אחד מגדולי החלוצים; ובין הראשונים שניסו ליצור אפשרות לתרבות ישראלית כשילוב המוזיקה של יוצאי אירופה ויוצאי ארצות האסלאם, בלי שאחת תבטל את השנייה. 

כבר ב"יש לי ציפור קטנה בלב" הופיע ה"ניי, נה, נה, נה, ניי". שסימל בעדינות כמעט ג'זיסטית את אחת הפעמים הראשונות שצעד תימני חולל מעלה במעלה מצעדי הפזמונים, ולא דרך תיווכם של תימנים ידועים כאלתרמן ווילנסקי. אולם, אם יש אלבום שמבהיר כמה בשן עשה את השילוב הזה בהתכוונות, הרי זה אלבומו השישי והנשכח משנת 1976 - "צבעים".

על עטיפת האלבום צולם בשן כמי שכותב בגרפיטי לבן על קיר שחור את המילה "צבעים". בתוך העטיפה ניסה בשן במודע לחבר את השירים התימניים מבית אבא, כמקבילה ישראלית למוזיקת הנשמה השחורה בארה"ב. בשן ניחן באוזן חדה לבחור ולהקיף את עצמו בצוות מוזיקאים ואנשי סאונד כישרוניים במיוחד. הוא הפקיד את הפקת האלבום בידיו של לואי להב, מפיק ישראלי שחזר מארה"ב באותה שנה, לאחר שבניו יורק עבד עם ברוס ספרינגסטין על אלבום הפריצה שלו "נולד לרוץ".

 

תקשיבו ל"אשאל אלוהי" ביו־טיוב הקרוב לביתכם מתוך אותו אלבום, ותגלו כיצד בשן ולהב רקחו מוזיקה ישראלית נהדרת שהיתה שילוב של Fאנק רקיד ומוזיקה תימנית מסורתית. נוסחה שהקדימה את זמנה במספר עשורים, וסללה את הדרך לאמנים ישראלים רבים.

לא הרבה יודעים, אבל אחת ההקלטות הראשונות של עפרה חזה היתה כזמרת ליווי צעירה במיוחד בשירו של יגאל בשן שענה לשם "אם ננעלו". אכן כן, מדובר באותו שיר עתיק מתוך הדיוואן של רבי שלום שבזי, שבגרסתה של עפרה חזה יפרוץ לה את הדרך לקריירה בינלאומית.

בהספד הנוגה לאחר מותו אמרה מיקה, אלמנתו של בשן, כי "לא היה לו אגו", וכיוונה לכל כך הרבה דברים שבשן היה מעורב ביצירתם ולא לקח עליהם קרדיט. זה מסביר מדוע העשייה הענפה של בשן, גם ביצירת גשרים וחיבורים ישראליים חלוציים בין מזרח ומערב, כמעט לא זוהתה עם דמותו הציבורית. 

באחד הראיונות שנתן בעשור האחרון, אמר בשן באותה צניעות דקה כי הוא "רוצה להאמין שלחלק ממה שעשיתי יש ערך נצחי". כל כך הרבה עצב מסתתר בין מילות המשפט הזה, שכן בתקוות הנצח שלו מספר בשן על אכזבות הווה חייו. מסגיר את תחושתו כי עבור רבים הוא היה ונותר רק זמר עם בלורית שופעת, פרצוף וקול יפה מן העבר. מעט מאוד התייחסו ליכולותיו של בשן כמלחין מזהיר ותמלילן משובח, שכתב וביצע שירים נהדרים לעצמו וגם לאחרים, כזה המקווה שיום יבוא ויצירתו תזכה לערך ולהכרה. 

 

אין אולימפיאדה לאהבה, אך אם יש משהו מנחם אחרי מותו של בשן, זה לגלות כמה אותה נינוחות מחויכת ומנחמת, לכאורה חסרת מרפקים ואגו, מצאה מאות אלפי אוזניים קשובות להדהד בהן. בישראל השנייה הכירו היטב את דמותו של בשן, אשר כמו דמויות מופת רבות נגזרה מבין דפי להיטון ונפרסה על קירות השיכונים כחלום בר השגה לארץ ישראל חדשה, יפה וטובה.

בחייו וביצירתו בשן סימן את האפשרות לישראליות נינוחה שכזו, לא דוחפנית, פוגענית או צינית. אך עם השנים אורח החיים שבשן כתב בשיריו הלך ונעלם כשיכונים בצל המגדלים הגבוהים שזינקו השמיימה. העדינות והרכות שלו הוגדרו כנוסטלגיה או הוגלו אל עולם הילדים, שם רוח הזמן הישראלי החדש, זה הדוחק להשיג הכל, עכשיו, מייד ובכל מחיר, השאירה מעט מרווח נשימה לפעוטות לפני שתישמע יריית הפתיחה של המרוץ. 

אי אפשר להחליף את גיבורי ילדותך. לכן, מותו של בשן הדהד צער גדול בקרב רבבות ודורות רבים של אנשים שגדלו בחיק יצירתו. בשן היה ונותר אמן הרגעים הקטנים בחיים, מתעד רגעי הקסם המתגלמים בחיוך האוהבים הצעירים והוותיקים, במבט התינוק המשתאה על העולם, אמן ויוצר שהישראליות חייבת לו הרבה רגעי חסד, עדנה ופליאות החיים הפשוטים.

עד כמה שסיפור חייו ומותו של בשן כואב ולוחץ על זווית העין, בסופו של דבר כולי תקווה שכמו שכתבת, יגאל, גם אם היתה לך אפשרות לשיר את השיר כולו מההתחלה, לא היית משנה בו אף מילה.

משפטים שאנשים אומרים

גרנד קניון, באר שבע

א: מותק, רוצה אספרסו? יש טעימות חינם, שם, איפה שהדיילת... 

ב: לא, לא בא לי... 

א: קפסולות בטעמים... איך לא בא לך? 

ב: נו, די, אמרתי שאני לא רוצה. 

א: אבל חינם? יאללה, בואי נטעם... 

ב: טוב, נו, בסדר... 

א: יופי, מותק, אז תביאי לי אחד בטעם קרמל.

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו