שש נשים בלבד הצליחו לייצר מהומה ציבורית שהדהדה בכל אמצעי התקשורת. הן תכננו את המהלך באופן שלא יבייש שום מצביא צבאי - הסתננו בהתגנבות יחידים לאולם, התיישבו במקומות נפרדים וחיכו לרגע הנכון. כשאייל גולן עלה לקבל את תעודת ההוקרה, הן התפרצו לדבריו ופוצצו את החזות הממלכתית של האירוע כמו סיכה מדויקת בבלון המסיבה של ח"כ נאווה בוקר.
שעות אחדות לאחר מכן הן הפכו לנושא הפותח של חדשות הערב, כשהמגיש מהאולפן תקף את ח"כ בוקר, כיצד ניתנת תעודת הוקרה לאמן "שנוי במחלוקת" שהעביר נערות צעירות למסיבות חשק באילת. העובדה שאותו ערוץ בדיוק, הריץ אך לפני רגע תוכנית בכיכובו של גולן, בזמן צפיית שיא, דומה שנשכחה מתודעתו של המגיש חמור הסבר.
המקרה של גולן הוא תפוח אדמה לוהט שאף אחד לא באמת יודע כיצד לנהוג בו. מצד אחד, שמו הציבורי הוכתם, ומצד אחר הציבור מסרב להתרגש מכך - אייל גולן היה ועודנו אחד הזמרים הפופולריים ביותר בישראל, והפרשייה המינית ששמו נקשר בה, לא מרשימה את קהל מעריציו הגדול.
העובדה שגולן מעולם לא הורשע רק הופכת את הסוגיה לבעייתית יותר; מקרה כלאיים הנע בין הציבורי לפלילי. מה עושים כשאדם בעל השפעה כה גדולה, שמעולם לא הורשע, נתפס באזור הדמדומים של התנהלות מינית מפוקפקת. אין לזלזל באזור הדמדומים הזה - העובדה שגולן לא נתפס עם קטינות, אינה משנה את חומרת מעשיו.
עצם העובדה שגולן נאלץ לשאול את עצמו (ואת אותן בחורות צעירות) האם הן "בגיל החוקי" בעיצומו של אקט מיני, מעידה על כך שניצל בעור שיניו. לו ירד הגיל שלהן, היה מורשע בעבירה פלילית חמורה.
נחדד את הסוגיה האתית: האם חברת כנסת יכולה להעניק תעודת הוקרה לזמר שניצל מינית מעריצות בגיל ההתבגרות? התשובה היא: לא. הענקת תעודת הוקרה מטעם חברת כנסת שונה מתוכנית זמן שיא בטלוויזיה. כל עוד השוק החופשי מייצר את הביקוש, אין פסול בכך שגולן יושמע ברדיו, יופיע בקיסריה ויככב בטלוויזיה. חופש הבחירה של הציבור הוא גורם מכריע. אבל תעודת הוקרה מטעם גורם ממלכתי היא כבר סיפור אחר, גם אם היא ניתנת רק על פועלו המוזיקלי, כפי שהבהירה בוקר. הכנסת אינה מחויבת למדרוג, אלא בראש ובראשונה לסדר יום ציבורי וערכי.
בקרב הציבורי אין ספק שהשדולה הפמיניסטית ניצחה; בוקר אמנם העניקה את הפרס לגולן, אבל דומה שהיא וגולן היו מוותרים על התענוג המפוקפק, לו ידעו מראש את תוצאותיו.
עכשיו רק נשאלת השאלה היכן התחבא כל הלהט הפמיניסטי והיעיל הזה שהופנה נגד גולן במקרים קשים הרבה יותר, כמו הסִרסור בסוהרות לאסירים ביטחוניים בבתי הכלא, או כמו מקרי האונס של נשים יהודיות והאלימות כלפיהן מצד מסתננים בדרום תל אביב. המקרה של גולן ממחיש היטב את כוחה של השדולה הפמיניסטית בישראל, אך מבליט עוד יותר את היעדרה המצער ממקרים שבהם האינטרס הפמיניסטי מתנגש עם האינטרסים של השמאל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
