אפשר (וצריך) גם אחרת

הממשלה והציבור חייבים להחליף דיסקט בכל הקשור לשימוש באנרגיה ידידותית - אחרת נשלם את המחיר • ויש מי שמוכיח, עם תפיסה עסקית שפויה, שבירה איכותית בחצי מחיר זה לא בשמיים

בתוך 15-10 שנים ישראל תהיה המדינה הצפופה בעולם המערבי - "יהיו פה כ־4 מיליון כלי רכב, ואם הם לא יהיו חשמליים, נצטרך ללכת עם מסכות כדי להיות מסוגלים לנשום", כך אמר השבוע שר האנרגיה, יובל שטייניץ, לבאי כנס אילות אילת לאנרגיה מתחדשת. זה כנראה נכון, כפי שהיה נכון לחזות בלונדון של תחילת המאה שעברה שבתוך 20 שנה העיר תתכסה בגללי סוסים; אלא שמכוניות הבנזין הצילו אותה ממה שנראה כמו קטסטרופה בלתי נמנעת. 

מה שנראה עבורנו כמו תחזית אפוקליפטית זו המציאות כבר עכשיו בסין. בשנחאי ובבייג'ין מדי פעם כמות הרעלנים באוויר מהווה סיכון מיידי לחייהם של רבים, ובאותם ימים בתי החולים שם מתמלאים עד אפס מקום. אמנם לפי הרישומים סין משקיעה יותר מכל מדינה אחרת במערב באנרגיות מתחדשות, אך נראה שרוב ההשקעה הזו מיוצאת למדינות אחרות, שנהנות ממחירים מוזלים של פאנלים סולאריים וטורבינות רוח. 

גם אצלנו, עד לא מכבר 60% מייצור החשמל היו מפחם. שטייניץ התגאה, בצדק, בכך שמאז שנכנס לתפקידו צומצמה צריכת הפחם בכמחצית, אך יעבור עוד עשור עד שנפסיק להשתמש בו לחלוטין, ועד אז רמת הזיהום בארץ תמשיך להיות גבוהה מאוד. תחנת כוח פחמית אחת, כמו זו בחדרה, מפיקה זיהום ברמה גבוהה הרבה יותר מכל תחנות הגז הטבעי האחרות יחדיו. 

די ברור שגם הפעם החדשנות כנראה תציל אותנו מפני המגמה שהמשכה פשוט לא ייתכן. שטייניץ סיפר שלאחרונה בחן כביש ניסיוני שמטעין מכוניות חשמליות. אנשי האנרגיה המתחדשת אומרים שהמחסום כעת הוא האגירה, משום שכמעט בכל שיטות האנרגיה המתחדשת - כמו רוח ושמש - ניתן לייצר אנרגיה באופן יעיל לשימוש רק בשעות מסוימות ביממה. בעבר הבעיה המרכזית של האנרגיות המתחדשות היתה עלות הייצור, אך כעת היא הגיעה לעלויות שעשויות להתחרות בעלות של הגז הטבעי והסולר. 

לכאורה, נראה שבישראל נוצר לממשלה תמריץ להעדיף את הגז הטבעי על ייצור אנרגיות מתחדשות: אמנם השמש והרוח מציעות את האנרגיה בחינם, אך על הגז הטבעי הממשלה גם מקבלת תמלוגים. ד"ר אסף אילת, יו"ר רשות החשמל, ואודי אדירי, מנכ"ל משרד האנרגיה, טוענים שמעולם לא שמעו מצד מישהו מפקידי הממשלה או מנבחרי הציבור שיקול שכזה. 

אך אף ששר האנרגיה פועל נמרצות בעניין - יש עוד מה לעשות. באירופה האזרחים בוחרים בעצמם את מקור האנרגיה שתסופק להם. הם גם משלמים מחירים שונים על צריכה מאנרגיה מתחדשת, לעומת גז טבעי, אנרגיה גרעינית וכדומה. זה נראה מוזר: למה שאזרח שמקבל את אותו חשמל יבחר במקור אנרגיה יקר יותר? מה גם שזה מקרה קלאסי שבו כל אחד יקווה שהשכנים יבחרו נכון והוא יבחר זול. אבל העובדה היא שזה עובד, ואזרחים מוכנים לשלם מעט יותר על מוצרים ידידותיים יותר לסביבה. הממשלה גם עדיין לא פועלת במרץ לעודד מעבר למכוניות חשמליות, ולראיה - מכונית פרטית חשמלית קטנה שמוצעת כעת למכירה נושאת תג מחיר של החל מ־124,000 שקל. כך לא מעודדים רכישה. 

חדשנות על הבר

רן דור חי (47) הוא יזם מוכר בתחום המסעדנות, שמריץ בהצלחה שני סניפים של הפאב האירי "אוסקר ווילד", בפתח תקווה ובחולון. לפני שנתיים וחצי פרץ עם יוזמה חדשנית בתחום כשהקים את בר מוזיאון הוויסקי (כשר) במתחם שרונה בתל אביב. במבנה היסטורי נבנה מתחם שמשרה תחושה של אירופה, או בריטניה - זו שלא צריכה את השיוך הזה. ה"מוזיאון" כולל מספר חללים בגדלים שונים, ומציע מגוון עצום, הכולל בקבוקים יקרים במיוחד כמו וויסקי בן 50 שנה של מזקקת מקאלן, שבעולם מוצע במחיר של כ־40 אלף שקלים לבקבוק. 

באותו קומפלקס הקים דור חי בר סיגרים אירופי קלאסי ומושקע במיוחד, גם הוא כשר. שני המקומות האלה סימנו אותו כיזם במלוא מובן המילה - לא אחד שרץ אחרי הזרם ופותח עוד מקום, אלא מי שמזהה זרם ומוביל אותו. השלישי באותה טרילוגיה והחדש ביניהם, באותו קומפלקס, הוא ה־Lager&Ale (לאגר־אנד־אייל, שתי שיטות הבישול של הבירה. הלאגר - בירות שתוססות בתחתית מכל ההתססה, והאייל, העליון - בירות שתססו בחלק העליון של המכל). המקום החדש במתחם שרונה פתוח גם בשבת והוא לא כשר. גם בית הבירה הזה מציע משהו חדש לשוק - מגוון גדול מאוד של בירות המוגשות בכוסות ממותגות של המבשלות, רק במחירים שכבר שכחנו - 50%-30% פחות מאלו המוכרים. לצד הבירות מוגשות מנות תואמות במחירים שכבר קשה להשיג במסעדות - 5-4 ליש"ט.

זו התפיסה, אומר דור חי: "אנחנו, המסעדנים, נופלים שוב ושוב בגלל מחסור בכוח אדם מתאים, והמחירים והעלויות הנגזרות. הקונספט הזה יוצר משוואה חדשה. שניים־שלושה עובדים על הבר מתפעלים את המקום, גם כשהוא מגיש למאה לקוחות. הברמן הוא גם הטבח וגם מפנה ומנקה את השולחנות". 

ומכל המשתנים הללו נגזרת חוויה חדשה שלמה - אין מי שיציק ללקוחות בשאלות ובהצעות. הקשר עם הלקוח מתבצע באמצעות הטלפון. למזמינים בבר מוצעת האפשרות לקבל הודעה כשהמנה מוכנה. אם יש מבצעים, הם יוצעו באותה הזדמנות, או על השולחנות. "בירה לא צריכה לעלות יותר מקולה", אומר דור חי, שמתקשה להבין את עמיתיו שמציעים בארוחה כוס יין בעשרות שקלים, גם כשהבקבוק כולו עולה להם 15 שקלים. 

"הם מסתכלים על 'פוד קוסט' (שיעור עלות המזון מהמנה ללקוח - ע"ב) במקום להסתכל על הסכום שנשאר להם", מוסיף דור חי. לדעתו, המחיר יביא לשינוי התנהגות הלקוחות, שיעדיפו כוס בירה או כוס יין בארוחת הצהריים. "כיום ממוצע צריכת הבירה בארץ עומד על 15-14 ליטר לנפש בשנה. יש מקום לגדול ב־10%-5% בשנה". 

העסקים החדשים של דור חי נבנו מראש כסניפי חלוץ לרשתות בראייה בינלאומית. את בר מוזיאון הוויסקי עומדים להעתיק בקרוב לפראג, ויש בו עניין מתקדם גם בלונדון ובניו יורק. Lager&Ale עומד לפתוח סניפים במרינה הרצליה, בפתח תקווה ובראשון לציון, וגם בו מגלים עניין בעולם. "אנחנו חושבים איך אפשר להגיש את המנה הטובה ביותר במחיר יעד סביר", אומר דור חי, שנמנע מלצאת בהצהרות בשם מחאת המסעדנים הזועקים את מצוקת הענף, המעסיק כ־200 אלף עובדים. 

"הישראלים לא יהיו שוטפי כלים ועובדי ניקיון", הוא מוסיף, "יש גם קושי למצוא טבחים ועובדים אחרים. פעם העסקתי ערבים מעזה ומיו"ש, וכיום הם נעלמו מהשוק. עכשיו גם מצמצמים את האפשרויות של עובדים זרים, והענף בבעיה קשה".

ומילה אחרונה הוא מבקש לומר בעניין המלצרים: "אני לא יודע מה צריך לעשות עם המע"מ על הטיפים, אבל בשורה האחרונה צריך להקל עליהם במס. הממשלה צריכה להכיר בעבודה הזו כמועדפת".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו