לפני אי־אלו שנים, כשהייתי חניכה בקורס קצינות, נדרשתי להכין מערך מורשת קרב על מעוז המזח. זכורים לי ממנו שני דברים: ספר התורה הנישא בידי החייל השבוי הלל אונסדורפר, והעיטורים שניתנו לכמה מהלוחמים.
שם למדתי, מפי אחד מחבריי, ש"עיטורים מקבלים חיילים שתיקנו מחדלים של אחרים". נזכרתי בלקח הזה בשבוע האחרון, כשנודע לכולנו, למרבה החלחלה, כי התנהל כאן מחדל לאומי במשך שנתיים, עד שנחשף ברגע האחרון ממש. ובכן, אני מבקשת להעניק עיטור משלי על תיקון מחדל.
מעל דפי "ישראל היום" נחשף כי מדינת ישראל השתתפה בניסוח אמנת הגירה חדשה של האו"ם, שהיא צעד ענק לקראת מחיקת מדינת הלאום. ע"פ "הסכם עולמי להגירה בטוחה, מאורגנת וסדירה" לא יותרו מדיניות הגירה לאומית והטלת עיצומים. כולם יקבלו הגנה מוחלטת גם אם אינם חוקיים ואינם רצויים, גם פושעים ואלימים.
בינתיים, נשרו מהתהליך כמה מדינות שהבינו היטב את גודל הבעיה ואת הסכנה לריבונות העם. ישראל רק כעת פורשת מהמהלך, לאחר הצעקה שקמה בזכות הפרסום. למרבה התמיהה, לא תשמעו על כך רבות בתקשורת, למרות העובדה שאפילו השמאל הציוני מתעקש על שמירת הצביון היהודי, כעילה לנסיגה משומרון ויהודה.
בדיון דחוף שהתקיים בוועדת הפנים שהתכנסה מטעם הריבון - אזרחי ישראל, שכמעט איבדו את זכותם להגדרה לאומית גם בגבולות המוכרים ע"י האו"ם - הדהימו אנשי המקצוע בתשובות מעופשות מניחוח המחדל, וניסו לגמד את הסכנה מ"המסמך הלא מחייב".
מגוחך שגוף שנוסד ע"י מדינות לאום ולמענן הפסיק לתפקד ככזה. נראה שהתאהב בסרטי מדע בדיוני, שבהם עומדת בראש כדור הארץ ממשלה שהיא מועצה דמיונית עליונה, המוחקת הבדלי זהות לאומית. אומה מופרכת אחת תחת שמי הפלנטות הבלתי נגישות, שבה לאומיות היא שם קוד לרוע המוחלט. ואם כבר לאומיות, משום מה הישראלית היא תמיד המפחידה שבהן; לא חסרים ישראלים הפועלים נגד לאומיותם שלהם, הן בארגונים כאלה ואחרים, והן כיחידים.
הלאומיות הישראלית מתייחדת בכך שנהגתה ומומשה על ידי אנשים שהאמינו בחזון השיבה מקצווי תבל למולדת ההיסטורית, כדי להקים בה מחדש את ביתם הלאומי מתוקף היסטוריה ומטרות משותפות. אולם ככל האחרות, גם הלאומיות הישראלית מגבילה בקריטריונים להשתייכות.
ההתנגדות לכך סותרת את זכותנו להגדרה לאומית, שאין בה שום פסול, והיא מצטרפת לסיכול הממוקד שעושים לחוק הלאום. המערכה נגד לאומיות ישראלית ויהודית מעלה הילוך בתואנות שווא, מגזענות ועד קולוניאליזם. אבל איש לא רשאי ומוסמך לבטל זיקה המחברת בין אנשים החפצים לשמר זהות ומורשת שנארגו בצוותא לאורך דורות.
כמי שניסתה להגר מכאן בעבר, ידוע לי כי הגירה היא פעולה רצונית, המחייבת ויתורים והסתגלות שמחירם גבוה. חובה להסתגל בהצלחה ובמהירות למדינה הקולטת - על תרבותה, שפתה והליכותיה - כדי להשתלב בהצלחה ולממש את הפוטנציאל העצמי והחברתי.
כשחזרתי, גיליתי כי גאווה לאומית היא התמריץ האמיתי לכינון מדינת רווחה לאומית גם כאן, בדיוק כמו במדינה שאליה ניסיתי להגר. היא מלכדת את הקהילה החדשה שמחבקת את כל מי שמצטרפים מרצון לכור היתוך תרבותי ולאומי, המניב פירות של מצוינות. אחרת, לא היו נוהרים אליה מכל העולם כדי ליהנות מקרן השפע, פרי עמלם של אנשים שוויתרו על חלק מזהותם הישנה כדי ליצור יחד חדש.
אמנת הגירה אנטי־לאומית תמנע מאיתנו להגן על עצמנו ועל מהגרים אחרים שנמלטו ממקומות אלימים ללאומיות שפויה יותר. מחיקת הלאומיות תטביע את העולם בביצת בינוניות אחידה, סתמית ומתסכלת, שאין בה שום גאווה מקומית. פטריוטיות אינה הפרעה רגשית מסוכנת, כי אם המפתח לתחושת שייכות מלאה, המחייבת להשתלב ולתרום. את זה, כנראה, מהגרי עבודה לא בהכרח רוצים לעשות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו