הרצון הלאומי הפלשתיני מוצג כלפי חוץ כמגובש, אך סדקיו נחשפים תדיר על ידי פליטות פה, בין שאצל פובליציסטים פלשתינים ובין שבשיחות חשאיות. תובנות אלו מציגות את חמאס כמי שהגיע - לאחר מסע רווי נזקים - למבוי סתום שהוא למעשה הנקודה שבה החל פת"ח את דרכו "הפרגמטית". התמורות ברטוריקה של הארגון וה"אמנה" שפרסם כחלק מצעדי ה"פיוס" עם הרשות הפלשתינית יצרו אשליית שינוי.
כיוון שכך, יש ששאלו מדוע מרד חמאס ברשות הפלשתינית מלכתחילה. אכן, הצהרותיו של יחיא סנוואר והראיון עימו שפורסם ב"ידיעות אחרונות" יצרו טלטלה זמנית בהמשגה ובעמדות הארגון המסורתיות. סנוואר אכן התרחק מרטוריקת האיומים הנדושה נוסח "הרעדת האדמה תחת רגלי ישראל", "משוואות ההרתעה" ו"מלחמות הטילים והעפיפונים" והגדיר את הפלשתינים כמי שנלחמים באמצעים פשוטים נגד הכיבוש. לדבריו, חמאס מסכים למדינה פלשתינית בגבולות 67' שבירתה ירושלים ו"שיבת הפליטים לשטחי 48' (ישראל)". בהצהרותיו לא נשא, כמובן, כל בשורה מדינית, ובטח שלא לאוזניים ישראליות. הן נועדו למניפולציה בדעת הקהל "בחוץ", בעוד בקרב אנשיו נתפסו דבריו כתרגיל "ממזרי" וכפל משמעות שנועדו להתחזקות ולהתחמקות מלחצים.
באמצעות רטוריקה זו ניסה חמאס להצטייר כשלטון לגיטימי המסתגל לשינויים אזוריים ובינלאומיים. אלא שמנגד הסית הארגון את הרחוב להקרבה ולקידוש הפעילות הצבאית כדרך היחידה לשחרור "פלשתין". בבחינה ביקורתית לא הגשימו העימותים והתהלוכות את התקוות הפלשתיניות, והתברר כי גם עפיפוני הנייר והאש - כמו גלי הפיגועים לאורך השנים - לא יממשו את "השיבה" או הסרת המצור, בהיעדר האמפתיה הבינלאומית והתמיכה והעומק הבין־ערביים שקרסו.
מזווית ראייה זו גבתה חתרנות חמאס נגד אש"ף מחירי התשה ודם דווקא מהעזתים, לאחר שסיכלה כל סיכוי לצמיחה ולהשקעות בעזה, דוגמת נמל או שדה תעופה. הדבר מגביר את תלות חמאס והעזתים בישראל - הן במשאבים, בדלק ובמימון והן בצרכים בסיסיים. בסיכומו של דבר, לא הפך חמאס לבסיס לשחרור "פלשתין" אלא לשלטון בשירות הח'ליפות האסלאמית שחזונה העולמי מתרסק.
בנסיבות שנוצרו, דווקא הלחימה שמנהל הארגון נגד ישראל מחזקת את קשריה עם מדינות ערב והמערב ומבליטה את תפקידה כבלם לרדיקליזם האסלאמי וכ"שוט" נגד איראן.
המסרים הכפולים, הבדלנות והאופורטוניזם אכזבו את המאמינים (הישראלים) בדיאלוג עם "המתונים" בחמאס. כאותו עקרב שהכיש את הצפרדע שנשאה אותו לחוף, מימש סנוואר "הפרגמטיסט" את איומיו כי "כוחותינו המתעצמים וטילינו יכו בגלים את ישראל, ומה ששוגר לאורך מתקפת 2014 יכה בישראל בחמש דקות". וכך, לאחר שנטל 15 מיליון דולר מקטאר דרכנו, שיגר בתמורה חמאס עד הפסקת האש כ־460 טילים.
אחד המבקרים הפלשתינים הנוקבים (מאג'ד אלכיאלי, "אלקודס", 24.10.2018) הלין כי מנהיגי חמאס הגיעו ממילא בסופה של דרכם הקטלנית ל"תוכנית השלבים", שבה אוחז אש"ף זה ארבעה עשורים, ולפיה במקביל למו"מ לא הוסר מעולם המאבק המזוין נגד ישראל מארגז הכלים. אם כך, תמה המחבר, מה תכלית הפיכת חמאס נגד הרשות הפלשתינית זולת חילופי השלטון?
לאור הפסקת האש ראוי כי אלה הדוחפים להשלטת אבו מאזן על הרצועה - שממנה כבר ברחו אנשיו בעור שיניהם - יהיו מודעים לגרסה "פרגמטית" זו של אש"ף השואפת לחבור לחמאס. ובעזה, כמו בהוליווד, אקדח שנראה במערכה הראשונה יירה ויושמד במערכה הבאה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו