בחזרה למציאות

תרגיעו. ירושלים לא "נפלה", ומשה ליאון אינו הדמון שציירו האסטרטגים במטה הבחירות של ברקוביץ. כוחות האופל לא השתלטו על הבירה. החברה האזרחית בירושלים, שיוצגה על ידי 100 אלף בוחרים, חיה ובועטת והתושבים החילונים והדתיים של ירושלים לא הולכים לשום מקום. הם היו מיעוט גדול כאן לפני הבחירות ונשארו מיעוט גדול גם לאחריו. יש בסיס לדאגה, בעיקר בשל התלות המוחלטת של ליאון במפלגות החרדיות, אבל מכאן ועד לדה־לגיטימציה שעושים לליאון - הדרך ארוכה, ויש גם בסיס לתקווה.

ליאון עולה על ברקוביץ בכמה דרגות בניסיון, בכישורי הניהול, ביכולת קבלת ההחלטות ובאפשרויות שיש לו להשיג תקציבים עבור העיר. אם יתנהל חכם, ויבין שלירושלים אין חיים אמיתיים ללא הציבורים שמיעטו להצביע בעבורו - החילונים, המסורתיים והדתיים־לאומיים - הוא יוכל להפיק מהקשר ההדוק שלו עם החרדים יותר הבנה ויותר רגישות לצורכי המחנה הפלורליסטי בירושלים, ביחס למה שברקוביץ היה מחלץ מהם.

הניסיון עימו כמחזיק תיק המנהלים הקהילתיים, שאפשר לו להכיר היטב את השכונות, היה חיובי. זכרו את תקדים עליזה בלוך. בית שמש "נפלה" לפני חמש שנים ו"קמה" מחדש. זה יכול להתרחש גם בירושלים, אבל ייתכן שלא יהיה צורך בכך. ייתכן שליאון יפתיע.

בנייה אינטנסיבית

תמתחו קו. תשכחו ממערכת הבחירות הכי יצרית ומקוטבת שירושלים ראתה מאז קום המדינה. זה נגמר. עכשיו המציאות. ליאון מודע לה היטב. זו העת לעבור ממיפוי הבוחרים והדילים, למיפוי הבעיות של ירושלים; למיפוי הפתרונות, לכאורה, שליאון מציע בעבורם. חלק מהם יהיו מקובלים, חלקם שנויים במחלוקת. 

הבעיה מספר אחת של ירושלים היא ההגירה השלילית העצומה שנמשכת כבר שלושה עשורים. 18 אלף תושבים עוזבים אותה מדי שנה, חילונים וחרדים. ליאון, כקודמיו, יודע שהמפתח הוא להגדיל משמעותית את היצע הדיור והתעסוקה בעיר. הפתרון שלו, בדומה לזה של ברקת וברקוביץ, הוא ציפוף העיר לגובה.

זה מבטיח מצד אחד מלחמת עולם בינו לבין הארגונים הירוקים, מה עוד שליאון, בגיבוי של דרעי כשר הפנים, ינסה לפשט, לקצר ואף לסלול כבישים עוקפים כדי להאיץ את קצב אישור התוכניות בוועדות התכנון ובמנגנון העירוני. אם יצליח - ירושלים תהיה פחות ירוקה, ויותר צפופה, ועם פחות סנטימנט לנוף הירושלמי, אבל גם עם יותר היצע של דירות לתושבים שעוזבים את העיר מכיוון שפשוט אין להם היכן לגור בה. 

ברקת בלם תוכניות בנייה לחרדים. ליאון יקדם אותן. מעטים יודעים שרגע לפני הבחירות קרס המו"מ להסכם גג בין העירייה לרשות מקרקעי ישראל על הקמת 20 אלף יח"ד בבירה. כמחצית מהן נועדו להיבנות במסגרת התחדשות (ציפוף) עירונית. כרבע מהן תוכננו לקום על השטחים הירוקים בעמק לבן.

מה שהפיל את ההסכם היה היעדר הקצאות של שטחים לבנייה עבור חרדים. לכן ברקת נמנע מלהביאו לאישור המועצה. ליאון יתקן את ההסכם הזה לטובת החרדים, ויעביר אותו במועצה ובממשלה. הוא גם ייאבק ביתר הצלחה בארגונים הירוקים, שעוד יתגעגעו לברקת. ליאון יהיה עבורם יריב קשה פי כמה. בתקופתו יתכננו ויבנו כאן כנראה הרבה יותר, גם לחילונים וגם לחרדים.

לעומת זאת, קשה לראות כיצד ליאון מצליח לכופף את הממשלה בסוגיית הקפאת הבנייה, הן בעטרות הצפונית, שהיא עתודת הבנייה המשמעותית ביותר לבנייה עבור החרדים בעיר (10,000 יח"ד), והן בגבעת המטוס שבדרום ירושלים (כ־3,000 יח"ד). מי שנבחר בקולות דגל התורה וש"ס יעדיף כנראה לבחור מלחמות אחרות.

ליאון לא יהפוך שולחנות בגין הקפאה זאת, שסיבותיה מדיניות. עם זאת, סביר שליאון, בהמרצת הסיעה החרד"לית "מאוחדים" והבית היהודי - יקדם התיישבות יהודית במקומות כמעלה הזיתים, הרובע המוסלמי, שמעון הצדיק או כפר השילוח.

בניגוד לברקוביץ, ליאון חש מחויבות להעמיק את האחיזה היהודית במקומות שבעתיד ימנעו את חלוקת ירושלים. צפו לכן למאבק מחודש של חזית השמאל הירושלמי בהתיישבות היהודית הזאת, דוגמת המערכה שלה היינו עדים בעבר, למשל בשכונת שמעון הצדיק.

מקרע - לאיזון

ליאון גם מתכוון להפוך את ירושלים המלוכלכת לעיר נקייה יותר. למנות רכז ניקיון בכל מנהל קהילתי, להפעיל סיירות ניקיון. זה עולה לא מעט כסף. בסוף נובמבר הוא ישקע בסוגיית התקציב העירוני. ליאון זקוק לכ־250 מיליון שקלים רק לצורכי איזון. בשנה שעברה הממשלה העניקה לירושלים 800 מיליון שקלים. ליאון ידרוש הפעם יותר ממיליארד. כאן ייבחנו קשריו עם צמרת הליכוד והמפלגות החרדיות, ויכולתו לנצל את הקשרים הללו לטובת העיר. רק בתברואה חסרים לו 1,000 עובדים. בלעדיהם העיר תישאר מלוכלכת.

ליאון יצטרך להפגין עמוד שדרה מפלדה, כדי לא להיכנע לגחמות חרדיות או חרד"ליות שיפרו את הסטטוס קוו בבירה. הוא יידרש לסגור בשבת את "מתחם התחנה", ויש לקוות שימצא דרך להסיר הצעה זאת מסדר היום. צריך לעודד אותו להמשיך ליזום ולממן פסטיבלים, ואירועי תרבות שהציבור הלא חרדי בירושלים צורך וזקוק להם כאוויר לנשימה. בעיקר, הוא ייבחן ביכולתו לענות על צורכי הציבור כולו בשכונות המעורבות ולספק לכולם בתי ספר, מבני ציבור וגני ילדים.

ליאון יידרש לגייס את מלוא כישורי המו"מ שהוכיח בבניית ה"דילים" הפוליטיים במערכת הבחירות, כדי למנוע מלחמות תרבות ודת בשכונות כקריית יובל או גילה. המפתח הוא הידברות. צריך לקוות שיהיה קשוב יותר מברקת בסוגיות הללו. טוב יעשה אם יצרף את סיעת התעוררות של עופר ברקוביץ לקואליציה. שותפות זאת תאפשר אולי להתחיל ולאחות קרעים, וגם תיצור איזונים נכונים יותר בין הציבורים השונים בעיר.

המבחן המרכזי האחרון שליאון יידרש להתמודד עימו נוגע למציאות במזרח העיר. ליאון יקבור כנראה את התוכנית שבה תומך השר אלקין (גילוי נאות: אני חיברתי אותה) להקמת מועצות מקומיות ישראליות נפרדות, בריבונות ישראלית עבור 140 אלף תושבי מזרח ירושלים שמחוץ לגדר הביטחון. העזובה וההזנחה בשכונות הללו מזעזעות וגם ההגירה הבלתי חוקית אליהן משטח הגדה גוברת כל העת.

במקום זאת, ליאון מדבר על מינהלת ממשלתית־עירונית מיוחדת לשכונות הללו. לשם כך הוא זקוק להחלטת ממשלה ולתקציבים גבוהים. במקומות אחרים במזרח ירושלים, ש"בתוך הגדר", ליאון יצטרך להוכיח שלא דיבר מן השפה ולחוץ, כשהבטיח לסגור את הפערים האדירים בינן לבין השכונות היהודיות, בתחומי התשתיות והשירותים.

אחלו לליאון בהצלחה. דרשו ממנו לפעול ביושר, בשקיפות ובשיתוף התושבים, ושפטו אותו על פי מעשיו ובמבחן התוצאה, ולא על פי דימויו. √

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו