"יומן הממ"ד של רננה בת ה־8", ששודר באחת מתוכניות הבוקר, העלה קונוטציות קשות בציבור הישראלי. בו בזמן, שודרה סדרת ראיונות עם ילדים רכים ומפוחדים, בערוץ מתחרה. השידורים הללו שברו שיאים חדשים של ציניות בסיקור התקשורתי של סבב הלחימה הנוכחי.
עד לא מזמן הסתפקו ערוצי הטלוויזיה המסחריים בסיקור אינטנסיבי על גבול ההיסטרי של אירועי פח"ע וביטחון. התחרות שנגרמה כתוצאה מהפיצול לשלושה ערוצים, והמיזוג המתוכנן בין רשת לערוץ עשר, הקצינו את המצב והובילו לשידורים אינסופיים ולאייטמים צהובים, תוך חציית כל הקווים האדומים.
השאיפה הפלשתינית היא להשיג ניצחון תודעתי, שכן הם יודעים שאין להם סיכוי לנצח בקרב. שיבוש שגרת יומם של אזרחי ישראל היא ההוכחה הניצחת ביותר מבחינתם, שהמטרה הושגה.
על פי ערוצי הטלוויזיה, חמאס מנצח, ובגדול. מנהיגיו צופים בשידורים הישראליים, ומתמוגגים. בשם הדמוקרטיה, חופש הביטוי וזכות הצבור לדעת אנו יורים לתוך הנגמ"ש ומשדרים רפיסות וחוסן לאומי נמוך - אזרחים מפוחדים, ילדים היסטריים ומבוהלים וכתבים לחוצים - ובכך מעניקים במו ידינו נשק לאויבינו. חמאס מקבל מהתקשורת הישראלית רוח גבית.
לא מדובר בתופעה חדשה. תופעת סיקור היתר ההיסטרי בתקשורת הישראלית בעת אירועי פח"ע וביטחון קיימת כבר יותר משני עשורים, אבל הולכת ומקצינה. הנטייה לדרמטיזציה, שידורים מתגלגלים, תוך סיקור כל פיסת אינפורמציה וחזרה אינסופית על אותו מידע, הפכו לשגרה.
התקשורת זורעת בהלה בציבור לחינם // צילום: חדשות 2
אולם לאחרונה אנו עדים לעליית מדרגה, הן בכמות הסיקור והן באופיו. כל כתב מתחיל, המסקר בימים שבשגרה השקה של הצגה חדשה או מוצר נחשק כלשהו, מקבל בשעות אלו מיקרופון ומתנהג כמומחה ביטחון בר סמכא, המרשה לעצמו לחלק עצות לרה"מ ולקברניטי המדינה כיצד לנהל את הלוחמה. בסבב הנוכחי נפרץ גבול נוסף באמצעות ההתמקדות של ערוצי הטלוויזיה בראיונות עם ילדים קטנים ועוללים רכים.
התקשורת בוודאי תהדוף טענות אלו, בטענה שבסך הכל היא ממלאת את תפקידה נאמנה, ושחובתה לציבור היא לספק כמה שיותר אינפורמציה לאזרחים בשעת חירום. אולם היכן היא, אותה תקשורת אחראית, כאשר מדובר באופן שבו היא מסקרת את תאונות הדרכים, למשל? בכל שנה נהרגים מאות אנשים בכבישים ואנו לא רואים את אותה תקשורת מזדעקת, פותחת אולפנים, מגלגלת שידורים ומנסה למגר את התופעה.
יש כאן צביעות של התקשורת, המתבססת על תחרות ועל שיקולי מדרוג (רייטינג), אשר גורמת להיסטריה וזורעת תבהלה בציבור; בכך היא משחקת לידי אויבינו.
הפעילות התקשורתית הזאת היא חסרת אחריות על גבול ההפקרות. היא משדרת לציבור הישראלי את התחושה שהמדינה כולה ניצבת על פי תהום ובסכנה קיומית. במציאות - עם כל הכאב ואי הנוחות הרבה שבמצב - הנזק האמיתי שנגרם בפועל, קטן יותר מהנזק של תאונה אחת רבת נפגעים בכביש 90 המוביל לים המלח.
כדאי שנתבגר ונרסן את עצמנו. יתכבדו נא קברניטי הטלוויזיה להתכנס יחד כדי להפסיק את הטרלול התקשורתי הזה. חשוב לנסח אמנה לסיקור תקשורתי באירועי פח"ע וביטחון. לא צנזורה ולא מלחמת וייטנאם, אבל קצת פחות היסטריה וקצת יותר שפיות ומידתיות. אפשר לוותר על זעקות הגעוואלד, ולהגביל את משך הגל הפתוח והסיקור האינסופי.
ד"ר דנה רביב היא מרצה לתקשורת וניהול משברים באוניברסיטת אריאל
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
