צפיתי בראיון עם השר המתפטר אביגדור ליברמן, ויכולתי לזהות בקלות את המצוקה שבה הוא מצוי. בתפקידו כשר ביטחון, זה זמן, ברור שאין לו השפעה ממשית על המהלכים ועל ההחלטות המתקבלות. חסרה לו האוטוריטה הביטחונית והמקצועית, וכן חריצות לימודית שנדרשת ממי שצריך לעמוד לעיתים בוויכוח עם רמטכ"ל, אלופי המטה הכללי, ראשי מוסד ושב"כ.
מבלי סמכותיות מקצועית, לשר ביטחון אין שום דרך לשכנע את חברי הקבינט מול עמדות מערכת הביטחון, במיוחד כשהן מוצגות על ידי הבכירים בהסכמה. מצב הדברים הזה מזכיר כמעט במדויק האופן שבו ליברמן תפקד שנים כשר חוץ, כשבפועל טיפל בעיקר במדינות ששפת הדיבור בהן רוסית.
סיבה נוספת לתסכול שר הביטחון מצויה בהיבט הפוליטי. אביגדור ליברמן הפנים כנראה שהוא מאבד בעקביות את הבסיס האלקטורלי שלו. רוב העולים מארצות חבר העמים לשעבר נקלטו באופן מרשים ביותר. תרומתם לכלכלה, לתרבות, לרפואה ולמדע ניכרת בכל מקום בישראל. הם כבר לא צריכים מפלגת עולים שתייצג אותם. הבעיות היחידות שנותרו מבחינתם הן במפגש עם הממסד הדתי. שותפות ליברמן־דרעי־ליאון בירושלים לא מסייעת לו בקרב העולים. זו רק אשליה אופטית להניח שבחירת ליאון בירושלים תורמת במשהו לישראל ביתנו. ההפך הגמור הוא הנכון.
הירידה של מפלגת ישראל ביתנו בסקרים ומספר המנדטים שצופים לאורלי לוי־אבקסיס רק מחזקים את אובדן בסיס המצביעים שלו.
תסכול ומצוקה אינם יכולים להיות בסיס לקבלת החלטות משמעותיות, גם לא בתחום הפוליטי. חבל מאוד שבהחלטת ההתפטרות שלו נתן ליברמן את ההישג היחיד שאנשי חמאס יכולים להתפאר בו. על מגש הכסף שהוא העניק להם מונחים הרבה יותר מאשר המיליונים שהתקבלו מקטאר. היכולת של קבוצת טרוריסטים אלימים לזעזע ממשלה בישראל ולגרום להתפטרות שר ביטחון, מוערכת בעיניהם הרבה יותר מ־50 מנהרות התקפיות.
כעת נוצר צורך לחשב מסלול מחדש. אין שום סיבה לקיים בחירות בבהילות. השמאל, בחיפוי אווירי של פרשנים מתלהמים, תוקף בציניות את הממשלה על שחששה להכניס חיילים לתוך מאורת הצפעונים בעזה, ועל שחיל האוויר לא חיסל כמות מספיקה של עזתים בסבב הנוכחי.
צבועי השמאל היו הראשונים להאשים את נתניהו, אם חלילה היו נהרגים חיילים בתוך עזה ולהניף למראה מאות עזתים הרוגים שלטים בנוסח "בגין רוצח" ו"שרון רוצח", כפי שעשו בעבר הרחוק.
תושבי עוטף עזה כועסים, ובצדק, על מה שנראה להם כהיעדר תגובה הולמת למטר הטילים. נתניהו בלי ספק קיבל את ההחלטה משיקולי בטחון מובהקים מתוך ידיעת המחיר שהוא ישלם בדעת הקהל. זו בדידותו ואחריותו של מנהיג. אם בסקר שנערך היום הליכוד עומד על 29 מנדטים, ברור שאזרחים רבים מאד סומכים ומכבדים את שיקול דעתו. לכן אין להירתע מללכת לבחירות. לא צריכה להיות מניעה למנות את נפתלי בנט כשר בטחון עד לבחירות. בידוע הוא שמה שרואים משם לא רואים מכאן ולהיפך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו