בימים האחרונים נחשפה מחלוקת עקרונית, הסמויה בדרך כלל מן העין, אך משפיעה לרעה על המערכת המשפטית. לאחר ששרת המשפטים איילת שקד הודיעה שיש להפסיק הופעות והתבטאויות של אנשי הייעוץ המשפטי נגד הממשלה ויוזמות החקיקה שלה, ענה היועמ"ש במכתב כי "אינו מקבל את התפיסה העקרונית" שלפיה יכולים שרת המשפטים או הממשלה לקבוע מי יְיַצג את תפיסותיהם המשפטיות בכנסת ובכלל.
לפי "התפיסה העקרונית" של היועץ, הוא ומקורביו הם המחליטים בנוגע לעמדות המשפטיות של הממשלה ונציגי המדינה בביהמ"ש, וביחס לאכיפת החוק הפלילי. התוצאה היא מערכת ריכוזית מעוותת, שעוצבה מימי אהרן ברק, בידי מעגל מצומצם, בלתי נבחר וחסר שקיפות של צמרת הפקידות המשפטית ומקורבי נשיא העליון. מערכת זו יצרה ערבוב חסר אחריות של שלוש פונקציות משפטיות נפרדות, באופן המזיק לפעולתה התקינה של כל אחת מהן ומערער את אמון הציבור. במקום "כלב שמירה", הפכה המערכת המשפטית לקרברוס, הכלב התלת־ראשי מהמיתולוגיה, שחסם את הדרך והטיל אימה על סביבתו.
שלושת הראשים הם הפונקציות הדחוסות כיום תחת שליטת היועמ"ש לממשלה: (1) ייעוץ משפטי כפשוטו, כלומר מתן עצות משפטיות לממשלה בנושאי מדיניות וביוזמות חקיקה ממשלתיות. (2) ייצוג משפטי של המדינה, כלומר הצגת עמדתה בבתי המשפט, בייחוד כשמוגשות עתירות שבהן היא נתבעת לפעול או להפסיק פעילות (כמו אי־התרת כניסה של פעילת BDS אמריקנית).
(3) אחריות על אכיפת החוק הפלילי, כלומר הגשת כתבי אישום פליליים מטעם המדינה נגד חשודים בעבירות.
מנדלבליט // צילום: אורן בן חקון
הלכה למעשה, זה שנים כבר לא מספקים עצות לממשלה. במקום זאת מגישים ה"יועצים" תכתיבים הנטועים באמונות ובדעות של מעגל בלתי פורמלי שיצרו מקרב הצמרת הפקידותית והשיפוטית. למעשה, כיום מתפקד היועמ"ש לממשלה כצנזור מטעם בג"ץ על פעילות הממשלה.
בתחום ייצוג המדינה בבתי המשפט, מצב הממשלה גרוע עוד יותר, שהרי אינה יכולה אפילו לטעון להגנתה, והיא כפופה לגחמות היועמ"ש. כך, לדוגמה, החליט בזמנו היועמ"ש מני מזוז לא רק לסרב לייצג בבית המשפט את עמדת הממשלה בנושא פעילות קק"ל, אלא אף אסר על כל עובד אחר במשרד המשפטים לעשות כן! לפי מזוז, מנדלבליט והיועצים בצלמם, מה שזכאי לו כל אזרח וארגון בישראל - אפילו השפלים שבעברייני המין והמחבלים - לא זכאית לו הממשלה.
בתחום האחריות לאכיפת החוק הפלילי, יוצר המבנה הנוכחי קרבה מיותרת ולא בריאה בין שרי ממשלה המצויים בחקירות לבין היועמ"ש, האחראי בסופו של דבר להחלטה אם להעמידם לדין. צודקים אלו המבקרים מצב זה כבלתי סביר; אך במקום דרישתם המגוחכת להשעיה של שרים או ראש ממשלה, מן הראוי שההחלטות על ההעמדה לדין, כמו כל נושא אכיפת החוק, ינותקו לגמרי מהייעוץ המשפטי ויופקדו בידי פרקליטות מדינה עצמאית ונפרדת.
"אימפריאליזם שיפוטי" הוא כינוי לתפיסה שהנהיג אהרן ברק, כשקבע סמכות בלתי מוגבלת של בתי המשפט. אימפריאליזם משפטי הוא כינוי מתאים למרחב הסמכויות של היועמ"ש לממשלה. זה מצב שבו נמנע מהממשלה ומשריה לקבל ייעוץ משפטי אמיתי, לזכות בייצוג משפטי ולפעול מול הייעוץ המשפטי במנותק מחקירות המתנהלות נגדם.
הפתרון פשוט למדי - לפרק את החבילה. (א) לקבוע שהייעוץ המשפטי לממשלה הוא משרת אמון שכל ממשלה נכנסת יכולה למנות לפי ראות עיניה. (ב) לאפשר לממשלה חופש מוחלט בבחירת מי שיְיַצג אותה בביהמ"ש, כך שיוכל להיות היועמ"ש, עובד מדינה אחר או אפילו עורך דין פרטי בתחום מומחיותו.
(ג.) פרקליטות המדינה תופרד לגמרי מהייעוץ המשפטי, ובראשה יעמוד פרקליט מדינה שאין לו כל מגע שוטף עם הממשלה. יש לקוות שהממשלה והכנסת ינהיגו בהקדם תיקונים ברוח זו.
