שורה של פרופסורים בכירים יוצאת נגד הקצנת השמאל באוניברסיטאות המערב, שתוכני ההוראה והמחקר בהן נשטפים בגלי הצונאמי של זרמי האופנה הרעיוניים, דוגמת פוליטיקת הזהויות ואנטי־לאומיות.
הפרופסור להיסטוריה ניל פרגוסון טען לאחרונה שבעקבות הקצנה זו, לא יישארו בקרוב היסטוריונים שאינם חברי מסדר השמאל הקיצוני, ולכן לא יהיה מי שילמד את הדור הבא על פשעי לנין וסטלין, או יציג את הסיבה האמיתית לפיגוע התאומים. המומחה הנודע למשפטים פרופ' אלן דרשוביץ מחזק את דבריו ואומר ש"השמאל הקיצוני מייצג סכנה הרבה יותר גדולה לעתיד ארה"ב מאשר הימין הקיצוני... כשהייתי מלמד 150 סטודנטים בשנה ראשונה למשפט פלילי, הייתי מביט מסביב ואומר: זה יכול להיות נשיא בעתיד, ההוא יכול לכהן כנשיא בית המשפט העליון, והיא עשויה להיות העורכת הראשית של ה'ניו יורק טיימס'... לכן עלינו לדאוג הרבה יותר ממה שקורה כיום בקמפוסים באוניברסיטאות מאשר בשארלוטסוויל". פרופ' דרשוביץ מוסיף ואומר שהקיצונים משמאל מטילים אימה על כל מרצה או סטודנט המעז לחרוג מאורתודוקסיית פוליטיקת הזהויות.
ג'ונתן הייט, פרופ' בכיר לפסיכולוגיה, חקר את תופעת ההקצנה ואף הקים מכון שמטרתו להילחם באורתודוקסיית השמאל על ידי איגוד כל הפרופסורים והמרצים שמאמינים בריבוי דעות ובחופש הביטוי. פרופ' הייט סבור שאותם פרופסורים קיצוניים הפסיקו זה מכבר לחנך את הסטודנטים לסובלנות הדדית ולניהול ויכוח מושכל ותרבותי. במקום זאת, הם מאמנים את תלמידיהם בדה־לגיטימציה ובדה־הומניזציה: הדרכים היעילות ביותר להכפיש ולהרוס את שמו הטוב של כל אדם שסומן כאויב המהפכה החדשה.
המרצים של היום היו פעילים בקמפוסים כסטודנטים בשנות ה־60, ה־70 וה־80. בחלקם הם בנותיה ובניה של תנועות הצדק החברתי, שוחרי פוליטיקת הזהויות הניאו־מרקסיסטית מבית מדרשו של הרברט מרקוזה, מאבות השמאל החדש. פרופ' הייט מסביר בהופעותיו הרבות מיהו ה"שטן" של השמאל החדש: ויכוח ופולמוס - הליבה הרעיונית של השיטה המדעית, הבסיס האמיתי לאקדמיה משגשגת, המחדדת את כישוריהם השכליים של הבאים בשעריה. ללא מיומנויות אלה, ובהובלת פרופסורים ופעילי שמאל רדיקלי, נעשים הסטודנטים לחומר אנושי עדרי, חשוף למניפולציות וקל לתמרון.
ממחקר שערכה חוקרת מדעי המדינה פרופ' אפריל קלי־ווסנר, אפשר ללמוד על מגמה מדאיגה: סטודנטים שסיימו לא מכבר את לימודיהם האקדמיים, הפכו להרבה פחות סובלניים כלפי דעות המנוגדות לדעותיהם. החוקרת מסבירה שהדבר נובע מכך שבכל שנות לימודיהם הם בקושי נחשפו לדעות שונות, ובפועל נלחמו בכל דרך אפשרית שלא להקשיב לאף אחד שנמצא מחוץ לבועת הביטחון שלהם, מעבר לתיבת התהודה המהדהדת סביבם מסרים ההולכים ומקצינים ללא הפסקה. פרופ' קלי־ווסנר מצביעה על החשיבות הקריטית שבחשיפה לדעות שעימן איננו מסכימים: ככל כשאנו מקשיבים לעמדות החולקות על השקפת עולמנו, על הזהות, על המוסר ועל כל דבר אחר שקדוש וחשוב לנו, כך אנו מפתחים כישורי חשיבה ביקורתית ביחס לדעתנו ונעשים סובלניים לקיומו של פלורליזם רעיוני.
זה לא אומר שצריך לגלות סובלנות לכל הגיג מופרך. אבל הכרה בקיום ובלגיטימיות של דעות נוספות הופכת את האדם חכם יותר, חזק יותר, ובסופו של דבר, גם משכנע יותר.
אלון גולדברג מנהל את עמוד הפייסבוק "הליברל הקלאסי"
