1. "הארגון הצבאי הלאומי נוטש את המחתרת… במדינת ישראל נהיה חיילים ובונים. לחוקיה נישמע, כי חוקינו הם ואת ממשלתה נכבד, כי ממשלתנו היא… אל אלוהי ישראל, שמור על חייליך ותן ברכה לחרבם המחשלת מחדש את הברית שכרתת עִם עַם סגולתך ועם ארץ בחירתך”. כך נאם מנחם בגין בתחנת הרדיו של האצ"ל, במוצאי שבת, יום לאחר ההכרזה על הקמת המדינה, יום לאחר שלא הוזמן לחתום על מגילת העצמאות. איזו הדרה של ציבור שלם מהמעמד ההיסטורי. איזו הכרזה: המדינה זה אנחנו, ו"הם", בגין ואנשיו, האויב.
ועל האויב אפשר לירות. דגל שחור התנוסס מעל הפקודה להפגיז את אלטלנה, ולירות כדי להרוג אנשים שקפצו למים להציל את נפשותיהם - שבועות ספורים לאחר שבגין, איש של כבוד ואמת, הודיע על פירוק המחתרות והטמעתן בצבא המאוחד של ישראל. עד היום לא הוגדרה הפקודה כך.
תלמידי ישראל לדורותיהם מקבלים את תזת "התותח הקדוש". וכך, מראשית ימי המדינה, מוטמעת התפיסה שדברי הסתה - כמו גם פגיעה פיזית של מנהיגי שמאל בציבור הימין ובמנהיגיו - עוטים אצטלה ממלכתית.
2. לכן אי אפשר לכעוס על נועה רוטמן, שבטקס האזכרה הממלכתי לסבה, יצחק רבין, מעירה בעוקצנות ש"כולם זוכרים את אלטלנה". עבורה השמות מישל ויקטור אסואיד, אליעזר וייץ, יצחק כהן, דניאל לוי, דוד מט, אברהם עודד, מנדל הופמן, שלמה קוטנובסקי, אריה ויקטור פקולה, אברהם כהן, אהרן כרסנטי, איתמר ליפשיץ, אברהם סטבסקי, דן גליקמן, דב קלנר וצבי רייפר, הם שמות סתמיים, חסרי פנים, שממשלת ישראל טרחה להשכיח.
אפילו רבין, בספרו "פנקס שירות", כתב שכששמעו את אנשי האצ"ל צועקים בהיסטריה "בגין על האונייה!" הגיבו אנשי הפלמ"ח בהגברת עוצמת האש שירו על האונייה: "משקעי השנאה של אנשי הפלמ"ח וההגנה כלפי הארגונים (אצ"ל ולח"י) ומנהיגם, מצאו ביטויים בעוצמת האש".
בשבילה, "השנאה" התחילה ברצח (המתועב) של סבא שלה, ו"ההסתה" היא רק נחלת הימין. ואל תבלבלו אותה עם תיעוד מצולם של נתניהו במרפסת ההיא, מהסה את הצועקים "בוגד". וכשהיא טופלת מדמיונה על נתניהו כאילו יועצת תקשורת שלו עשתה כך וכך, היא זוכה למחיאות כפיים. אל תצפו שתתנצל. היא גדלה על הוודאות שדברי ההסתה מ"הצד שלה" הם בבחינת חופש הדיבור, ומה שנאמר מ"הצד השני" זו הסתה.
3. וציפי לבני, המלבה הלאומית, מספרת לציבור במושב הפתיחה של הכנסת, ש"ידענו ויכוחים ומחלוקות פוליטיות קשות... עד כדי רצח פוליטי". אבל "בעבר נמצאה ההנהגה שאיחתה את הקרעים וחיברה אותנו מחדש למי שאנחנו".
פוליטיקאית ארבע המפלגות, שלא מפסיקה לירוק לבאר שממנה שתתה, מתכוונת כנראה לממשלת ההתנתקות, שבה כשרת המשפטים נתנה לגיטימציה לאריק שרון להתעלם ממשאל המתפקדים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו