ההחלטה למנוע את התבססות איראן בסוריה דרשה נחישות, תעוזה ויכולת מודיעינית ומבצעית, ובה בעת זהירות לא לדרדר את האזור לעימות כולל. אלא שדומה כי מערכה זו מיצתה את עצמה. אמת, דוברים ישראלים ממשיכים לטעון שחופש הפעולה הישראלי לא נפגע, וכי ישראל מוסיפה לפעול נגד מטרות איראניות על אדמת סוריה. כך שר הביטחון ליברמן, שטען בשבוע שעבר כי ישראל לא חדלה מלתקוף בסוריה, אלא שהתקיפות לא דווחו בתקשורת, וכך רה"מ נתניהו, ששב והכריז כי ישראל תעשה כל שנדרש למנוע מאיראן להתבסס בסוריה.
אלא שבשטח עצמו מתחיל להיווצר פער בין הרטוריקה הישראלית לבין המציאות. במקום דיווחים על תקיפות חיל האוויר אפשר לקרוא דיווחים על השלמת פריסתן של סוללות S-300 בידי הרוסים ברחבי סוריה. כמו כן, מוסטפא מורנייה, בנו של עימאד מורנייה, רמטכ"ל חיזבאללה שחוסל ב־2008, מקים תשתיות של הארגון לאורך הגבול הישראלי ברמת הגולן, כהמשך למעשיו של אחיו, ג'יהאד, שחוסל בידי ישראל בדצמבר 2014 בקרבת קוניטרה.
יש להניח שחלון ההזדמנויות שנפתח בפני ישראל לפעול בסוריה היה נסגר, גם ללא תקרית הפלת המטוס הרוסי לפני כחודש. אחרי הכל, רוסיה מבקשת להבטיח את השקט והיציבות בסוריה כדי שהשקעותיה יניבו פירות. לבד מכך, רוסיה אינה תופסת את איראן כאיום, וממילא אינה רואה את נוכחותה בסוריה כבעיה רוסית, כפי שהסביר פוטין בבירור רק לאחרונה.
אסד // צילום: EPA
אבל גם בלא האדישות הרוסית קשה להניח כי בתקיפות האוויריות היה די כדי לסלק את האיראנים. תקיפות כאלו יכולות אולי למנוע היאחזות איראנית באתר כזה או אחר, ואולי אף פריסה של טייסות קרב או מערכות נשק מתקדם (שקל לזהות). אבל כל זה הוא טיפה בים ביחס לנוכחותם של עשרות אלפי לוחמים של מיליציות שיעיות שהביאה איראן לסוריה, ושל אלפי לוחמים איראנים ולוחמי חיזבאללה. ראוי להזכיר שהעימות הישראלי־איראני בסוריה במאי האחרון לא הסתיים בהכרח בהצלחה רבתי, שהרי שורטטו בו קווים אדומים ברורים שעליהם ישראל מקפידה, ועניינם הימנעות מהרג חיילים איראנים, וגם זה מגביל את יכולת הפעולה.
לנוכח מציאות זו על ישראל לחשוב מחוץ לקופסה ולחשב כיוון מחדש. דרך פעולה אפשרית היא לשוב למדיניות העבר, שנוסתה בהצלחה מול אש"ף בירדן בראשית שנות ה־70. עיקרה: גביית מחיר לא רק מהאורח (איראן) אלא גם מן המארח, ולענייננו בשאר אל־אסד.
ישראל אינה "סופרת" אמנם את בשאר, וסוברת בטעות שהוא בובה בידי האיראנים והרוסים, אבל בפועל הוא הולך ומחזק את מעמדו. אפשר שאם יבין, ויחד עימו גם פטרוניו הרוסים, כי להיאחזות של האיראנים על אדמתו יש תג מחיר - הוא יפעל להגביל אותה.
ישראל החמיצה הזדמנות כזו כשאִפשרה לאסד לשוב בלא כל תמורה לדרום סוריה, ובחסותו גם לאיראנים ולחיזבאללה. עדיין לא מאוחר; שינוי הכיוון צריך להיעשות בזהירות וברגישות כדי לא להגיע לעימות כולל, אך אין זמן מתאים יותר להוציאו אל הפועל מאשר עתה, עם כניסתו של דייר חדש למשרד הרמטכ"ל.
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו