לפני שנגיע לסיפור המאמן הבא של בית"ר ירושלים, בואו נדבר קצת על הניהול באקסטזת הכדורגל הכי ישראלית שהיתה כאן מאז ומעולם, פלמנגו הים־תיכונית. לאורך ההיסטוריה הניהול היה סיפור גדול, אף פעם לא מקצועי. הוא היה מהפכני־רוויזיוניסטי עם בוסים כמו חיים קורפו ורובי ריבלין, הפטרון אהוד אולמרט וממשיכו בקבינט הביטחוני אביגדור ליברמן. בין לבין היו אהרוני, דדש ופניג'ל, ששטף אוטובוסים עם מרואן ברגותי בחניון אגד בעיר. האחרונים באו מתוך ליבו של מחנה יהודה.
אחר כך בא לכמה דקות ד"ר סובארו, גד זאבי, ואז סימני ההתרסקות הראשונים של ארקדי גאידמק, שנחשפו במסיבות טרפת שהשיק במלונות תל אביב, עם אברם לוי בעניבת פפיון, ובמסיבות עיתונאים משוגעות עם שמפניה ורודה בקומה ה־52 של מגדל משרדים רמת־גני. בקומת הקרקע של גורד השחקים הנהיג שלום קדוש הפגנות ענק נגד הטייקון. הוא היה הראשון לזהות שמדובר בהזיה.
על העץ המשפחתי הזה טיפס גם אלי טביב, שהתיישב על ענף וסירב לרדת ממנו, עד שכמעט כרת אותו. לתוך הקלחת הזאת נכנס משה חוגג. על כך אמרו "הגשש החיוור": בגלל שזה מעניין קח לירה, בגלל שזה מסובך תביא שלוש.
אחרי טביב, האוהדים הולכים אחריו באש ובמים ואומרים אמן. לו היה מחתים באישון לילה את דיע סבע, ומביא אותו למחרת לאימון בבית וגן - אלפים היו נושאים את הערבי על כתפיהם עד שער המוגרבים, בלי קשר לפיראס.
אבל חוגג הולך בינתיים בנתיב השמרני. הדבר הראשון שעשה היה להצמיד אליו את אוחנה, אחר כך הצהיר על גיא לוזון כיורגן קלופ הבא, וסנדל את עצמו עד שמצא את עצמו במקום שיורד ליגה.
חוגג הוא מנהל צעיר, שאפתן ומצליח, שפעילותו עד שהגיע לבית"ר שידרה יוזמה וחדשנות. אבל הארגון שלקח לידיו הוא לא סטארט־אפ, אלא טרנזיט מקרטע שצריך רעיון, דמיון וחשיבה.
בשנים האחרונות כל אחד אימן את בית"ר, וזו בדיוק הבעיה, כי לא כל אחד יכול לאמן שם. זה מועדון קשוח מכל בחינה שהיא - השחקנים, האוהדים, התקשורת והתדמית. כדי לקחת אותה למקומות אחרים צריך חזון ודמיון. אלונה ברקת, למשל, עשתה צעד נועז ולקחה מקריית שמונה הצנועה את ברק בכר, כי האמינה שאיתו תגשים את החלום. זה חזון. אפשר ללכת על המובן מאליו ולבחור למשל ברוני לוי המנוסה והסמכותי, ואולי להתרומם איתו לעבר מרכז הטבלה, אפילו מקומות 6-5, אבל לפגוש תקרה.
ואפשר לחשוב אחרת. אני לא רוצה חלילה לקלקל להפועל חדרה או לבני יהודה, אבל בשתיהן עובדים מאמנים עם תשוקה, כאלה שנותנים תקווה. יפנה מר חוגג למי מהשתיים, ויציע לה הצעה שאי אפשר לסרב לה. אם לא ינסה - איך יידע?
