המצב בגבול עזה עודנו תלוי על בלימה. לרגע אחד נראה כי פנינו לרגיעה ולהסדרה, וברגע אחר גובר החשש ממבצע צבאי רחב היקף, שישיב את טילי חמאס אל ערי הדרום וגוש דן, ויכניס את חיילי צה"ל לרצועה.
אלא שלא רק בישראל ובעזה ממתינים לבאות; גם בטהרן, שכל הידרדרות בגבול הדרום מסייעת לה להסיט את תשומת ליבו של העולם - ושל ישראל - ממעלליה ברחבי האזור.
התקופה האחרונה לא היתה קלה עבור האיראנים. העיצומים שהטילה ארה"ב פגעו קשות בכלכלה האיראנית, והביאו לביקורת ציבורית חסרת תקדים נגד שלטון האייתוללות. העם האיראני דורש משליטיו להשקיע את הכסף באיראן, במקום להניח ל"משמרות המהפכה" לבזבז אותו בעיראק, בסוריה, בתימן ובלבנון. אבל דומה שיותר מן העיצומים, חוששים השלטונות בטהרן מהאפשרות שוושינגטון תצטרף לישראל, ותפגע בנוכחות האיראנית ברחבי האזור ובמיוחד בסוריה.
בימים האחרונים, עם זאת, חזר הצבע ללחיים של הבכירים בטהרן, שהרי החזית שוושינגטון וירושלים עמלות להקים נגדם במזרח התיכון מקרטעת, ורב החשש כי תקרוס.
רק לפני קצת יותר משנה קיים הנשיא האמריקני דונלד טראמפ ביקור היסטורי בערב הסעודית, ובמהלכו הכריז על כינונה של חזית סונית כלל־ערבית נגד איראן. ישראל נועדה לשמש שותפה מאחורי הקלעים בברית זו, אך מדינת הציר שעליה הטילו האמריקנים את יהבם היתה ערב הסעודית.
אלא שהחזית הערבית והסונית המאוחדת התנפצה עד מהרה ברעש גדול. במפרץ משתוללת סערה גדולה, לאחר שסעודיה וקטאר מצאו את עצמן במאבק על כבוד ויוקרה שיצא משליטה ומוטט את הניסיון לכונן במפרץ חזית מאוחדת נגד האיראנים. טורקיה של ארדואן, שגם לה נועד תפקיד בברית האנטי־איראנית, עסוקה בינתיים בחילופי מהלומות עם סעודיה, בעקבות חיסול העיתונאי הסעודי בקונסוליה באיסטנבול. אצל ארדואן אין לדעת אם מדובר במחויבות לחופש העיתונות, שבטורקיה שכחו ממנו מזמן, או בעלבון מוצדק על פגיעה בריבונות הטורקית, ושמא בחיסול חשבונות עם סעודיה עקב עוינותה לאהובי נפשו של ארדואן, האחים המוסלמים, שעימם נמנה גם חמאס.
גם ישראל, נדבך חשוב בכל חזית אנטי־איראנית, מוצאת את עצמה שקועה עד צוואר במשבר מול חמאס, ונגררת להתלקחות לא רצויה כתוצאה מסכסוכים פנים־פלשתיניים.
אין פלא שהאיראנים יכולים לחייך; לצערנו, הם אינם מסתפקים בחיוכים. רק בשבוע שעבר דווח כי איראן הגבירה את משלוחי הנשק לידי חיזבאללה, ובכלל זה ציוד שנועד לשפר את הדיוק של הטילים המצויים בידי הארגון. האיראנים מנצלים את הקושי הגובר של ישראל לפעול בסוריה, מאז תקרית הפלת המטוס הרוסי בידי מערכי ההגנה האווירית הסוריים לפני כחודש. בעקבות התקרית מסרו הרוסים לידי הסורים מערכת טילים מתקדמת, S-300, ובימים האחרונים דווח כי העבירו לידי דמשק ציוד מתקדם נוסף. הנשיא פוטין אף הכריז כי הוצאתם של האיראנים מסוריה אינה מענייניו. אפשר אפוא שחלון ההזדמנויות שנפתח בפני ישראל לפעולה בסוריה הולך ונסגר.
הידיעה החיובית היחידה היא שוושינגטון הכריזה על גיבוש מדיניות חדשה, שמטרתה לבלום את התפשטותה של איראן בעיראק ובסוריה. זהו שינוי מרענן בגישה האמריקנית, אלא שמתברר כי ארה"ב מטילה את יהבה על עיצומים ולוחמה כלכלית, שיעילותם פחותה ללא צעדים מעשיים בשטח.
על האמריקנים לכבות את האש שהתלקחה במפרץ בין בעלות הברית שלהם, להציל את ערב הסעודית ואת יורש העצר שלה, מוחמד בן סלמאן, מעצמם, ולהביא לסיומה את פרשת רצח העיתונאי הסעודי, המאיימת למוטט את מעמדה האזורי והבינלאומי של סעודיה. מעבר לכל זה, יש לפעול בשטח, ולא רק לדבר נגד המאחזים האיראניים ברחבי המזרח התיכון, ובעיקר בעיראק ובסוריה.
