התיקון לחוק התרבות והאמנות, שישלול תקציבים מגופים נתמכים החותרים תחת ערכי המדינה וסמליה, זכה לתמיכת ועדת השרים לענייני חקיקה. יש לקוות שהכנסת לא תעכב את העברתו, ותחוקק אותו במהרה. מדובר בצעד מוצדק וחיוני, שנועד לתקן עוול גדול.
ברבות השנים, התרגלה קבוצה מצומצמת וקיצונית לנצל באופן ציני נתחים מתקציבי התרבות של המדינה לפעילות החותרת לפירוק המדינה היהודית. זו קבוצה שלא מחמיצה הזדמנות להסית נגד ישראל וצה"ל, אך אינה בוחלת בכספי המסים של אזרחי ישראל כדי לממן את תעמולתה. כמה נוח לחלוב את עטיני המדינה, ובמקביל לפגוע בה באצטלה נאצלת, כביכול, של יצירה תרבותית.
בניגוד לזעקות הצביעות של השמאל הקיצוני, להצעת החוק המדוברת של שרת התרבות מירי רגב אין כל קשר לצנזורה. להפך, ישראל ידועה בחופש המופלג שניתן בה להבעתן ולהפצתן של דעות קיצוניות, שוליות ומקוממות ככל שיהיו. גם ההצעה הנוכחית לא אוסרת השמעת דעות, וממילא לא פוגעת גם בחופש הביטוי.
מי שסבלו במשך שנים מהשתקה ומהדרה בזירה התרבותית הם דווקא בעלי דעות ימניות ושמרניות. לעומתם, הפוליטרוקים מטעם עצמם, שהשתלטו על תפקידי מפתח ושולטים במרכזי העצבים התקציביים והניהוליים במוסדות התרבות, עושים ככל שביכולתם להמשיך להדיר יוצרים החשודים בהזדהות עם השקפות עולם דתיות או לאומיות - יהודיות, כמובן. לאמנים גדולים, כמו אריאל זילבר או עמיר בניון, יש הרבה מה לספר על החרם וההשתקה הצפויים למי שמעז להשמיע קולות היוצאים נגד הזרם השמאלי.
ל"ק, תסריטאי מוכשר, סיפר לי בעיניים דומעות על חוויותיו מול הפוליטרוקים מהשמאל בתחום הקולנוע. כשהגיש תסריט וביקש תמיכה למימון סרטו, נתקל בסירוב מוחלט. בעל פה, באופן לא רשמי, הוסבר לו שגישתו איננה מקובלת, ושאין כל צורך בסרטים ה"מסנגרים" על ישראל.
מדהים שאלה הכופים עלינו הטיה פוליטית בוטה בתחומי היצירה והתרבות מציגים את עצמם כאבירי חירות היצירה והחופש האמנותי. לסרטיו של ל"ק הם לא יקצו אגורה שחוקה, אך מנגד ינצלו כל עמדת השפעה וכל במה תקשורתית כדי להסביר שאת היצירות המציגות את חיילי צה"ל כרוצחים ואת המחבלים כגיבורי תרבות אנחנו חייבים, אבל ממש חייבים, לממן בנדיבות.
כשדוברי השמאל הקיצוני בישראל מתרברבים בתפקידם כמגדלור החופש והתרבות, קשה שלא להבחין בדמיון לשליטי בריה"מ הקומוניסטית. כמותם, הם נעזרים ברטוריקה חלולה ושקרית כדי להסוות את כוונותיהם האמיתיות: לשלוט ולהשליט את השקפת עולמם הצרה, לכפות אותה על אחרים, לחנוק כל חירות מחשבתית, ואם אפשר, לעשות זאת בכספי המסים של כולנו.
הדעת לא סובלת מצב שבו אנו מממנים את שוחרי רעתנו. משאבי הציבור לא יכולים לשמש לפעילות נגד הציבור. אין בעולם מדינה דמוקרטית המסכימה לממן ביודעין את המאמץ העוין לשלול את קיומה או לשבש את ערכי היסוד שלה. ישראל היא המדינה היחידה שעדיין מאפשרת התנהגות נצלנית כזו, ומוטלות עלינו החובה והאחריות לשים לכך קץ.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
