כוונתו של ממשל טראמפ לפרסם את תוכנית השלום שלו כדי לממש סוף־סוף את "עסקת המאה", נשענת, במידה רבה, על ערב הסעודית. פרשת ג'מאל ח'אשוקג'י, מבקרו החריף של יורש העצר, מוחמד בן סלמאן, מעמידה בפני הבית הלבן קושי חדש להיעזר בממלכת המדבר.
סעודיה ממלאת תפקיד מרכזי בתהליכים המדיניים באזורנו - עיתים כמטרפדת, עיתים כיוזמת. בבית המלוכה הסעודי אין סנטימנט מיוחד לנושא הפלשתיני, אבל בממלכה עצמה - כמו במדינות ערב האחרות - קיים סנטימנט כזה, והשלטון אינו יכול להתעלם מכך.
תוכנית פאהד (שהיה אז יורש העצר, ואחר כך כיהן כמלך סעודיה) מאוגוסט 1981 היתה פריצת דרך מסוימת, משום שאחד משמונת סעיפיה כלל הכרה בזכותן של כל מדינות האזור לחיות בשלום. הליגה הערבית אימצה את התוכנית, שקראה לנסיגה ישראלית מלאה מן השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים ולהקמת מדינה פלשתינית שבירתה ירושלים (המזרחית), נדחתה על הסף על ידי ממשלת בגין, אך היוותה שינוי של ממש מהחלטת "שלושת הלאווים" המפורסמת של אותה ליגה ערבית: לא להכרה בישראל, לא לשלום איתה ולא למשא ומתן.
במהלך דיוני קמפ דיוויד ביולי 2000, בהנהגתו של הנשיא קלינטון, היתה זו סעודיה שטרפדה כל סיכוי לפתרון שאלת ירושלים, בטענה כי אין מדובר בשאלה פלשתינית־ישראלית אלא בנושא כלל־מוסלמי המחייב מדינות רבות אחרות. אבל שנתיים אחר כך יזם יורש העצר דאז, עבדאללה, את התוכנית הסעודית, והביא לאימוצה בכנס הליגה הערבית בביירות. הפעם דובר על ישראל באופן מפורש, ונקבע כי שלום יוביל לנורמליזציה עם העולם הערבי. בנושא הפליטים הפלשתינים מ־1948 נאמר כי הפתרון העתידי צריך להיות "מוסכם", ומשמעות הדבר היא הסרת הדרישה למימוש "זכות השיבה" הפלשתינית באופן מלא ואוטומטי. ההערכה המקובלת היא כי היוזמה הערבית היתה ניסיון סעודי מוצלח להתחמק מתביעותיו של הנשיא בוש (הבן) לדמוקרטיזציה בממלכה, ולמימוש של זכויות אדם בה. ממשלת שרון דחתה את התוכנית.
הנשיא טראמפ עם מוחמד בן סלמאן // צילום: אי.אף.פי
עבדאללה, כיורש עצר וכמלך, נחשב כפיקח ומתון יחסית, שהצליח לעשות שינויים מסוימים בתחום הזכויות הפוליטיות של הנשים ובתחומי פנים אחרים, אך נזהר שלא לעורר את זעמם של הווהאבים, אנשי הדת המחמירים. הציפיות מאחיו ויורשו, סלמן, היו נמוכות מאוד, אבל כשהתברר כי בנו של סלמן, מוחמד, הופך לאיש החזק בממלכה ומוכן לשינויים דרמטיים, הוא הפך ליקיר המערב.
הידידות שפרחה בין מוחמד ובין חתנו של הנשיא טראמפ, ג'ארד קושנר, וביקורו של טראמפ בסעודיה - שכלל את מחול החרבות המפורסם - היו החידושים העיקריים ביחסים בין שתי המדינות, לצד החתימה על הסכמים לרכישת ציוד ביטחוני אמריקני בהיקפי עתק. הבית הלבן העריך שאפשר יהיה לסמוך על יורש העצר הצעיר שיסכים ללחוץ על ההנהגה הפלשתינית לקבל תוכנית אמריקנית, גם אם אינה הגשמה מלאה של החלום הפלשתיני.
אבל שורה של אירועים העיבו בחודשים האחרונים על זוהרו של מוחמד בן סלמאן. המעצר התמוה של עשירי ארצו במלון ריץ קרלטון עד שיחלקו את הונם עם הממשל, מעצרן של נשים שקראו להרחיב את זכויותיהן, ניתוק הקשרים הדיפלומטיים עם קנדה על רקע ביקורת קנדית על מצב זכויות האדם בסעודיה, ולאחרונה - רצח העיתונאי שהעז לבקר את המשטר. נדמה כי אחד הגורמים לעיכוב נוסף של חשיפת תוכנית טראמפ לשלום הוא הקושי, הגדל והולך, לבנות על יורש העצר את יצירת המעטפת הערבית שהיא תהיה זקוקה לה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו