בתום שלוש שנים וחצי לכהונתה של הכנסת הנוכחית, מותר להתחיל לסכם את פעילותה, הישגיה וכישלונותיה. אין ספק שהתקופה הממושכת שבה פעלה הוסיפה ממד של יציבות לממשל בישראל. מאז הכנסת ה־12, ב־1992, לא סיימה אף כנסת את כהונתה במועד הקבוע בחוק. כנסת המתפזרת טרם זמנה איננה מאפשרת לשרים ולמנכ"לי המשרדים להכיר ביסודיות את תחומי משרדם. וכתוצאה מכך, שלל תוכניות ויוזמות נותרות על הנייר ואינן מיושמות.
הרוב הקואליציוני שממנו נהנית הממשלה הנוכחית, מאפשר לה לקדם רבות מיוזמות החקיקה ה"מתבשלות" בחדרי חדרים. חוק הלאום, הבולט ביותר בכנסת הנוכחית, אושר למרות התנגדות סיעות האופוזיציה, המחאה הציבורית והביקורת התקשורתית. כך הועברו גם יוזמות חקיקה רפורמות משמעותית אחרות, מרביתן ביוזמתם של שרת המשפטים איילת שקד והשר לביטחון פנים גלעד ארדן, כמו למשל החוק להעברת סמכויות הנוגעות ליו"ש מבג"ץ לבימ"ש מינהלי, החוק למניעת פרסום עילת סגירת תיקים במשטרה, הגבלות על חזרת עבריין מין לסביבת הנפגע, הרחבת סמכות בתי הדין הרבניים למקרי עגינות בין־לאומיים, קנסות גבוהים למפרסמים מודעת שידול לזנות, תיקון לחוק המאבק בטרור המסמיך את שר הביטחון להכריז על ארגוני טרור ופעילי טרור זרים, ועוד חוקים רבים נוספים שתקצר היריעה מלהזכיר.
למזלה של הקואליציה בהנהגת הליכוד, שבה שותפות גם סיעות הבית היהודי, ש"ס, יהדות התורה וישראל ביתנו, ניצבת ממול אופוזיציה מפוררת, שאינה מצליחה לסכל את יוזמות החקיקה של הממשלה. המאבקים בין ראשי המחנה הציוני (אבי גבאי וציפי לבני) לבין מנהיג יש עתיד (יאיר לפיד), אינם מאפשרים להם לפעול במשותף נגד הממשלה. גם חילוקי הדעות המדיניים והביטחוניים בין סיעות אלה לבין השותפות באופוזיציה (הרשימה המשותפת ומר"צ), מקלים על ראשי הקואליציה לאשר את החוקים בכנסת.
למרבה הצער, חלה בכנסת הנוכחית הידרדרות ברמת השיח הפרלמנטרי ובהתנהגות הח"כים. על שולחנה של ועדת האתיקה בראשות ח"כ יצחק וקנין (ש"ס) מונחות תלונות רבות על התנהלותם והתבטאויותיהם של ח"כים (מצד עמיתיהם ומצד גופים חוץ פרלמנטרים ואזרחים) והיא נאלצה להרחיק שני ח"כים (אורן חזן מהליכוד וחנין זועבי מהרשימה המשותפת) למשך ששה חודשים, והטילה עונשים קלים יותר על ח"כים נוספים.
יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין השקיע מאמצים כדי להוסיף לדיונים במליאת הכנסת נושאים מעוררי עניין ציבורי (כמו שעת שאלות לשרי הממשלה ונאומים בני דקה של הח"כים), אבל גם הוא מודה ש"יש ח"כים שבאים לכנסת רק כדי להתבלט בכל מיני צורות ולהציע כל מיני שטויות קיצוניות", ומעריך שיש כעשרה ח"כים ש"מבחינת היכולות האישיות שלהם אין להם מסוגלות לייצג את הציבור בכנסת". זהו מצב עגום, המחייב את המפלגות להקפיד יותר בבחירת נציגיהן לבית המחוקקים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו