שתי יוזמות תמוהות התפרסמו לאחרונה: הצעת החוק של ח"כ נחמן שי (המחנה הציוני) להעניק אזרחות ישראלית לצאצאים של חסידי אומות העולם ללא הגבלה דורית, והצעתה של שרת העלייה סופה לנדבר לאפשר לצאצאי הדור הרביעי של יהודים לעלות לישראל. משמעותן של ההצעות: שינוי דה פקטו של חוק השבות והגעת עשרות אלפי מהגרים, החפצים בדרכון ובתעודת זהות ישראליים, ללא כל זיקה לאומית־ציונית.
עם כל הכבוד לרגש ההוקרה העמוק לאצילי הנפש שהצילו יהודים בשואה, יש לזכור שיותר ממחציתם באים ממזרח אירופה (יותר מ־14 אלף). מצבם הכלכלי של צאצאיהם עשוי לדחוק בהם להגיע לישראל, על משפחותיהם, כדי לשפר את איכות חייהם. בכך ייפתח השער להגירת עשרות אלפים בכל דור ודור. בהגיעם, הם יצטרפו לאלפי ערבים מיש"ע, המתאזרחים במסגרת "איחוד המשפחות", ולשאר המסתננים מרחבי העולם, על ילדיהם ומשפחותיהם. מה לכל אלה ולחלום שיבת ציון, ליבו הפועם של מפעל העלייה?

עולים חדשים // צילום ארכיון: יוסי זליגר
כשהייתי מסורב עלייה בבריה"מ בשנות ה־80, השתייכתי לקבוצת פעילים ציונים שרצו להגשים את חלום הדורות ולחזור למולדתם הלאומית. רובם המוחלט של מבקשי העלייה בתקופה זו היו יהודים. היום, לעומת זאת, מרבית העלייה מאזור זה כבר לא יהודית. פה ושם יש עוד "נסים" נדירים של ילדים לשני הורים יהודים, אבל ברוב המקרים אלה צאצאים לסבא יהודי, שהעולה הטרי לא זכה להכיר בחייו. רבים מהם אינם מגיעים לישראל כדי להתאחד עם יהדותם האבודה, משום שמלכתחילה חיו בניתוק מוחלט משורשיהם היהודיים.
הבעיה הדחופה ביותר היא חסרונה של סביבה תומכת ומערכת מכוונת, שתעזור לאזרחים החדשים להצטרף לחברה ולחלוק את ערכיה היהודיים והציוניים. מערך הגיור סובל מכשלים פנימיים, ושלא במקרה, גורלו יעלה לדיון בתחילת מושב הכנסת הקרוב. אבל גם מי שהתמזל מזלו והוא יהודי "כשר" לפי ההלכה - אך מגיע נטול כל ידע והבנה במסורת היהודית - מתקשה להשלים את החסר. בניגוד לזעקות השבר של מבוהלי ה"הדתה", החברה הישראלית ומערכת החינוך אינן פועלות לקרב את הישראלים לערכי המורשת הלאומית, ועוד פחות מכך לזהות הדתית.
לכן עלינו להפסיק לברוח, ולהתחיל להתמודד עם השאלות הקשות: כיצד שומרים על הזהות היהודית הלאומית ומטפחים אותה? איך משלבים אותה במפעל הציוני העכשווי? ומה הדרך להפוך את אתגרי קיבוץ הגלויות לגשר אל עתידו הלאומי של עם ישראל? אסור להתעלם מסוגיות אלה, בטרם יתרוקן מפעל העלייה מערכו הציוני, ומדינת ישראל תהפוך ליעד הגירה חסר ייחוד תרבותי ונטול זהות לאומית. זהו האיום האנטי־ציוני בהתגלמותו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו