אלה בישראל הכועסים על התגייסות גרמניה להצלת הסכם הגרעין עם איראן, צריכים לזכור כמה דברים חשובים: גרמניה, בימיו של שר החוץ לשעבר יושקה פישר, שנחשב לאחד מידידיה הגדולים של ישראל בעת כהונתו, היתה נכונה להרים ידיים מול האפשרות שאיראן תתחמש בנשק גרעיני.
"צריך להתרגל למחשבה שלאיראן תהיה פצצה", הוא אמר בעיצומן של שיחות הסרק שהאיחוד האירופי ניהל בעשור הקודם עם טהרן על הקפאת תוכנית הגרעין. עמדה זו השתנתה כשאנגלה מרקל הגיעה ללשכת הקנצלר בסוף 2005. היא מילאה תפקיד חשוב בצירוף רוסיה וסין לחזית הבינלאומית בשורות מועצת הביטחון של האו"ם, שאפשרה הטלת סנקציות גוברות על המשטר האיראני - לפני שממשל אמריקני בראשותו של ברק אובאמה החליט לשנות גישה ולהשיג בכל מחיר הסכם מחורר ובעייתי עם איראן.
בכל פעם שהגיעה מישראל בקשה להתערב אצל ענקי כלכלה גרמניים, כדי שאלה יכבדו את רוח מדיניות העיצומים הבינלאומיים, מרקל נענתה בחיוב בהתאם לנוסחה שקבעה: "קיומה וביטחונה של ישראל הם חלק מהאינטרס הלאומי של גרמניה". עם זאת, ברגע שהתברר לגרמנים ולשאר האירופאים שממשל אובמה חותר להשגת הסכם עם טהרן בכל מחיר, התאימה ברלין את עצמה למציאות. יש לציין שגורמי שמאל ישראליים נרתמו למערכה למען הסכם הגרעין, כחלק מתמיכתם העיוורת במדיניות אובאמה.
כפי שראינו ב־25 השנים האחרונות, גורמים אלו הצליחו ומצליחים לבלבל את ידידיה הטובים של ישראל, כשהם משנים בבת אחת את עמדותיהם. כך הפכו את ערפאת מטרוריסט לחתן פרס נובל, ואת האיום הגרעיני האיראני, לדבר שאפשר להתמודד איתו באמצעות הסכם. כשישראלים מתעתעים בעולם, קשה לבוא בטענות לאחרים. אם ישראל תמשיך לספק לגרמניה ולעולם ראיות לכך שאיראן מנצלת את ההסכם כדי לרמות את העולם, וכן להפנות כספים לתמיכה בארגוני טרור ברחבי המזה"ת ומעבר לגבולותיו - תעמוד מחויבותה של מרקל לביטחון ישראל במבחן המציאות. מה יקרה בתום עידן מרקל, זה כבר סיפור אחר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו