לא פגיעה מינית - התנקשות פוליטית

המתנגדים למינויו של השופט ברט קבאנו לבית המשפט העליון בארה"ב השיקו את השלב השני של קמפיין MeToo, בקמפיין רשת בשם "למה לא התלוננתי", גם פה וגם בארה"ב ("Why I Didn't Report") זוהי תגובה צפויה למי שמפקפק בעדותה של פרופ' כריסטין בלזי־פורד בגלל הגרסה הלא מבוססת שמסרה, שבה לא זכרה פרטים משמעותיים והעדים שציינה הכחישו את המקרה. מול סיפורה עמדה הכחשתו הנחושה והמשכנעת של השופט קבאנו. מדובר בגרסה הבעייתית ביותר של עבירת מין - היא אמרה, הוא אמר - שאירעה, אם אירעה, לפני זמן רב מאוד.

אני בעד לספר, תמיד, אלא ששפיעת הסיפורים ללא צנזורה, תוך זיהוי הפוגעים לכאורה, לא משכנעת את כולם שמה שקרה לה קורה לכולנו, ואם נספר על כך, כל השאר יאמינו לכולם. למעשה, היא גורמת לזילות ומחדדת את ההבדל שבין לספר על הפגיעה לבין הגשת תלונה עליה, ומחייבת להתייחס לזמן הרב שעבר מאז ולנסיבות החשיפה.

דווקא משום שהקמפיין גורף היענות, כי גם גברים מעזים לספר על הפגיעה המשפילה והכואבת, אסור לטשטש את הבעייתיות שבנסיבות התמוהות שבהן הוגש הסיפור לסנאטורים הדמוקרטים ואת הנבזות שבה נהגו במתלוננת למטרתם הפוליטית. זו אינה הגשת תלונה רשמית לצורך ענישה כחוק, אלא נקמה מושהית ולא מוצדקת. במקום לעסוק בהשקפת עולמו של המועמד ובכישוריו לשמש שופט עליון, אנחנו מתרכזים בתמונת ההורמונים של גיל הנעורים בלבד.

אני מאמינה לה שהותקפה, אבל גם מאמינה לו שלא תקף. מעל לכל, אני לא מאמינה לפרופסור לפסיכולוגיה, שהיתה מייעצת לתלמידיה ולמטופליה לנהוג באותה דרך כדי לטפל בתסמונת פוסט־טראומטית (PTSD) בשל פגיעה מינית, אילו היו רוצים באמת להחלים ממנה. לא ברורה מטרתה בחשיפה, אבל ברור לי שאינה טיפולית. אין לי ספק שטיפול ופנייה לתוקף - כהליך נאות ודיסקרטי בשנים קודמות - היו מעודדים את ההחלמה הרצויה.

כשהיא העידה, ראינו אישה פגועה וכואבת שהיתה אמורה לטפל ב־PTSD שלה בדרך אחרת וכבר לפני זמן רב, דווקא בגלל המוּדעות והמקצועיות שלה בתחום. אני לא מאמינה בטיפול דרך התקשורת בנסיבות פוליטיות מובהקות ונבזיות כדי לסכל מינוי בכיר, עשרות שנים לאחר שזה קרה לכאורה.

אין תיאור אחר לנסיבות שבהן הוגש הסיפור שלא היה אפילו תלונה רשמית, אלא פיסת מידע שנמסרה למטרת פגיעה בקבאנו - מבלי להתחשב בחזקת החפות שלו, ומבלי לתת לו הזדמנות להתגונן ולהביא עדים להפרכת התלונה. קשה להאמין שהחשיפה תשרת נפגעי תקיפה מינית - ולכן יש לנצל מצבים כאלה - משום שזילות העבירה רק תגדל ושום צדק לא ייעשה עימם.

נניח שזה קרה, והשופט תקף אותה, ובעצם הוא משקר - לאחר 36 שנה, ולנוכח עשרות עדויות של נשים על יחס הולם שקיבלו ממנו, מותר להתרשם שלא מדובר בעבריין מועד, כל עוד לא התגלו עדויות מפתיעות שלא נחשפו עדיין. כל עבריין מין בדרגת חומרה כזאת שריצה את עונשו, היה זוכה להזדמנות להתחלה חדשה כחוזר למוטב. לכן שליפת הסיפור נגד קבאנו באופן הזה אינה משרתת את הצדק, וגם לא את שמירת החוק והצורך בענישה מרתיעה ולבטח לא את טובת הציבור; היא משמשת רק להתנקשות פוליטית ולנקמה.

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו