במאי השנה סיפק יושב ראש הוועד של התעשייה האווירית (תע"א) ציטוט לפנתיאון: "אני מברך את כל הגורמים שמסייעים לנו בהשארת ייצור הלוויין בישראל. זה מתאפשר, בין היתר, בזכות היכולת שלנו להגיע למקבלי ההחלטות במדינה. אם הם היו מאכזבים אותנו, סביר להניח שאותם מקבלי החלטות לא היו מקבלים בשנית את אמון העובדים במסגרת הפריימריז בליכוד".
אלא שיאיר כץ עשה טעות של מתחילים כשגילה את הסיבה האמיתית להחלטת הממשלה על סבסוד הלוויין. אחרת, יכולנו להאמין שהסיבה הרשמית היא ביטחונית, או לפחות עניין של פיתוח ושימור הידע של תעשיית החלל הישראלית. אבל עכשיו ברור שלא. הסיבה היא שימור הג'ובים של החיילים של השר חיים כץ, כדי שאלו יצביעו לו בפריימריז וימשיכו לפנק את הבן שלו בג'וב הנחשק של יושב ראש הוועד. ההצעה של חברת לוראל היתה נמוכה בעשרות אחוזים מההצעה של התעשייה האווירית - הפרש של 88 מיליון דולר, שעכשיו מדינת ישראל תסבסד מכיסי אזרחיה. הפער העצום במחיר מצביע על חוסר יעילות משווע של עובדי התעשייה האווירית. דו"חות תע"א ואלביט מבהירים שהאחרונה יעילה הרבה יותר, בהתחשב במאפייני העבודה המאורגנת בתע"א. המצב לפיו בחברה ממשלתית יש ועד כל כך חזק שמחזיק את נבחרי הציבור במצב של סחיטה מתמדת, מחבל במוטיבציה של העובדים לעבוד ביעילות ואינו מאפשר לחברה לבצע מהלכי התייעלות. הנפוטיזם הזה, שבו שר בממשלה משפיע על החלטות בשווי עשרות מיליוני דולרים באמצעות הבן שלו, והודעה על כך נמסרת בשידור לאומה ובגאווה גדולה, מאפיין בד"כ סאטירה על ממשלים מושחתים. מסתבר שהסאטירה במקרה שלנו היא המציאות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו