הנתונים החדשים על התורים מסכני החיים לניתוחים בבתי החולים הציבוריים בארץ, ופרשת המקרה המזעזע במחלקת ניתוחי לב בבית החולים בילינסון, ממחישים מחדש את אחת הבעיות הקשות ביותר במערכת הבריאות הציבורית: תורים של חודשים רבים לניתוחים חיוניים, לבדיקות הדמיה קריטיות וגם לבדיקות אצל רופאים מומחים בקופות החולים.
אין ספק שהתורים הארוכים לניתוחים הם תוצאה של שחיקה תקציבית קשה של מערכת הבריאות הציבורית במשך כבר יותר מ-20 שנה, כשכל זה הביא בין היתר למחסור ברופאים ואחיות והיעדר יכולת כלכלית להפעיל את חדרי הניתוח בשעות אחר הצהריים.
ואולם, הטיפול בתורים אינו רק תקציבי והוא גם נובע מניהול כושל ורשלני, ומחדלים של הנהלות בתי חולים וצמרת משרד הבריאות. המשרד עצמו לא מצליח לכפות על קופות החולים (שחלקן מתנהלות לעיתים ללא דין וללא דיין) לאפשר את חופש הבחירה למטופלים במקרים של תורים ארוכים מדי לניתוחים, והוא גם אינו מצליח לקבל ולפרסם את המידע בזמן אמת על התורים, פרסום שהיה מביא לקיצורם עוד לפני תוספת התקציב.
גם הנהלות בתי החולים לא פועלות מספיק לקצר את התורים, כפי שנעשה למשל בהצלחה מרשימה מאוד בבית החולים העירוני-ממשלתי איכילוב בתל אביב. המקרה של ע' שנפטר לאחר שחיכה שנה וחצי לניתוח שלא התקיים בבילינסון רק מדגישה את הבעיה הניהולית הקשה. התור לניתוח של ע' לא נקבע בגלל מחסור בתקציב, אלא בגלל התנהלות כושלת ושערורייתית של רופאים ומנהלים בכירים בבית החולים מהגדולים בישראל, ועד עכשיו לא סיפקה הנהלת בית החולים הסברים לשערורייה הבלתי נתפסת זו.
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
